איתן בודניוק, גדל במחלקת הנוער של הפועל פ"ת ושימש כקפטן הקבוצה במשך שנים ארוכות. הוא היה בין השחקנים האהובים על אוהדי הקבוצה לאורך תקופתו בקבוצה, ומדובר בחתיכת תקופה – הוא שיחק במדי הקבוצה הבוגרת במשך לא פחות מ-16 עונות, מספר שרק הוא ונחום סטלמך הגיעו אליו.
בעונת 1975/76 התחיל בודניוק להופיע במדי הקבוצה הבוגרת, עוד לפני שמלאו לו 18. בעונותיו הראשונות הוא עדיין התנדנד בין הספסל להרכב הפותח, אך לאחר העלייה של עונת 1978/79 השתלט על מקום בהרכב ולא עזב אותו לרגע במשך למעלה מעשור.
בקיץ 1981 לקח חלק בהחלטה הבעייתית משהו לנסוע למשחק ידידות בדרא"פ, מה שהיווה עבירה חמורה עקב החרם שהוטל על המדינה בגלל משטר האפרטהייד, והוביל לעונש הרחקה של מספר משחקים לכל השחקנים שיצאו למסע. בעונה זו ירדה הפועל לליגה השנייה, ועד שעלתה שוב, כעבור שנתיים, כבר הספיק איתן להפוך לשחקן הותיק ביותר בקבוצה, וההגנה תחת חסותו היתה לאחת החזקות בליגה.
הפועל, שעברה תקופות לא קלות בתחילת הדרך של בודניוק, הפכה לקבוצת צמרת מהמובילות בארץ לקראת שלהי הקריירה המפוארת שלו, אך לא הצליחה לזכות בתארים מלבד גביע הטוטו. הוא רצה מאד לפרוש עם תואר אליפות, או לפחות גביע, אך בשלוש עונותיו האחרונות סיימה הקבוצה במקום השני בטבלה, כשבעונה האחרונה, 1990/91, היא גם הפסידה בגמר גביע המדינה מול מכבי חיפה.
דווקא בעונה שלאחר מכן הצליחה הפועל לזכות סוף סוף בתואר "אמיתי", לאחר שניצחה בגמר הגביע את האלופה מכבי ת"א, ובודניוק, שנאלץ לשבת ביציע הכבוד באיצטדיון ר"ג במקום על כר הדשא, ראה כיצד אלי מחפוד ממלא את מקומו ומניף את הגביע.
בהמשך למד בודניוק בוינגייט וניהל את מחלקת הנוער של הפועל פ"ת. הוא ניסה להשתלב בתפקיד רשמי גם בקבוצה הבוגרת, אך כעבור זמן קצר, לאחר שראה את הבלאגן ששורר שם וגילה שיש אנשים המנסים להכשילו, החליט לעזוב.
