אחרי סיבוב ההופעות הראשון בליגה השנייה, שנמשך שלוש שנים ארוכות וכלל שני ניסיונות עלייה כושלים במיוחד לצד אחד מוצלח אך לא קל, קיוו בהפועל לסיים את הסיבוב השני בתוך עונה אחת.
אהרון קפיטולניק מונה לתפקיד המאמן, איתן בודניוק, ציון יוסף, עמוס ברטר ובצלאל רוזנברגר מילאו את תפקיד הותיקים, ניר אלון המשיך לקבל את הקרדיט המוצדק שהחל לקבל בחלק השני של העונה הקודמת, ואבינועם מלחי, יוסי ממן, עמי סולומוביץ' וג'קי דהאן תיפקדו על תקן שחקני הרכש שלא הצליחו להוביל את הקבוצה לשום מקום ועזבו במהלך העונה או בסיומה.
על עמדת השוער השתלט יהודה פילוסוף, כשגיא לוי מחליף אותו מדי פעם.
כבר במחזור הראשון, מול בית"ר ת"א, התקבלה תזכורת אודות הקשיים הצפויים בליגה השנייה בדמותו של הפסד 2:1. ארבעה ניצחונות ותיקו במחזורים הבאים הקפיצו את הקבוצה אל המקום השלישי, ממנו כבר עולים ליגה, אבל רצף מזעזע של ארבעה הפסדים ואפס שערי זכות הוביל לצניחה חופשית במורד הטבלה והבהיר כי גם הפעם סיבוב ההופעות לא יהיה קצר וקליל.
ב-12 המשחקים הבאים יצאה הפועל מהמשבר והפסידה פעם אחת בלבד. אחרי ניצחון דחוק על הפועל חיפה במחזור ה-22, כשנותרו עוד שמונה משחקים לסיום העונה, היא דורגה אומנם במקום השביעי, אך במרחק של ארבע נקודות בלבד מן המקום השלישי המיוחל.
המשחק הבא היה מול הכח ר"ג, שגם לה היו תוכניות לחזור אל הליגה הראשונה, והוא הוביל לתצוגת אימים בלתי צפויה שהסתיימה באחת התבוסות הביתיות הגדולות אי פעם, 5:1.
אחרי תוצאה כזו מחשבות על עלייה לא יכלו להיראות רציניות, וגם לא אחרי תוצאת התיקו שהגיעה אחריו, אבל שלושה ניצחונות רצופים הציבו את הקבוצה במרחק של שתי נקודות בלבד מן הרמת-גנים שבמקום השלישי, שלושה מחזורים לסיום.
תקווה מחודשת? כבר אמרנו שזה לא יכול להיראות רציני. המחזור ה-28 זימן כישלון נוסף, הפעם הפסד מול הפועל עכו, שכבר ירדה ליגה באותו שלב, והסיפור נגמר סופית. הפועל הסתפקה במקום השישי של הליגה השנייה, המיקום הנמוך ביותר בתולדות המועדון.
