התשואות החמות שליוו אתמול את גדעון דמתי, ביטאו את רחשי הלב של אוהדי שמשון. היתה זו תודה לשחקן שהגיל עדיין לא יכול לו, ואשר מילט את קבוצתו מהפסד בזכות שער יפה. אך יאמר מייד שתוצאת ה-1-1 אינה מקפחת את הפועל פ"ת.
היה זה עוד משחק ליגה אפור. לא היתה צפוייה בו תצוגת כדורגל, על כן לא היה ממה להתאכזב. אין אלה קבוצות הרצות לתואר אלא נלחמות על הישרדות בליגה הבכירה. מטרה מוגבלת זו, עושה רושם, הן ישיגו.

שמשון, קבוצה עקרה בכל מה שקשור להבקעת שערים, מהסיבה הפשוטה: בשורותיה רק חלוץ אחד - דמתי. יש גם גבול למה שהוא לבדו יכול לעשות. אתמול היה הדבר קשה יותר. חוליית הקישור לא תיפקדה כראוי ועוד יותר חמור: ההגנה, בראשות השוער חדד, היתה הרבה מתחת ליכולתה הרגילה.

הפועל פ"ת, קבוצה ללא דמיון, ממושמעת טאקטית, עשתה רק את מה שהיא יודעת. המשחק המבוקר בצירוף הגנה טובה, תוך התמדה על צירוף זה לאורך 90 הדקות, לא איפשר פיתוח משחק יפה, או מהלכים בלתי צפויים.
על כן די היה בשגיאה גסה אחת של הגנת שמשון, כדי שניר לוין יבקיע בדקה ה־49 שער. תגובת שמשון, שניצלה ירידת פ"ת להגנה, באה בדקה ה-76 בשער כמו שכתוב בספר. עובדיה העביד כדור להלל, זה הרימו לדמתי שנגח מדוייק ויפה לשערו של ג'רבי. 1-1.

שמשון ת"א: אבי חדד; אבינועם עובדיה, ברדה, מנחם זכרוני, הלוי; יגאל הלל, דהרי, שוקרון, שלמה מזרחי; גדעון דמתי, שלמה אדרי (יוסי כהן)
הפועל פ"ת: רוני ג'רבי, גיא לוי, בודניוק, ניר אלון, קוזושווילי; מרקוס, שושני, חזן (דוד לוי), אליה; לוין, בסון (רבינזון)