בשנים האחרונות צמחה תופעה חדשה. קבוצה לא מנצחת מחזור או שניים, והופ, נוחת לו מושיע חדש - פסיכולוג. האדון משוחח, בודק, רושם, בקיצור מחפש תרופה. זה הכדורגל שלנו. בדיוק כמו כל דבר אחר בחיינו. במקום לעבוד מחפשים להסביר.
ואם כבר מחפשים הסברים, אותי לפחות מעניין דבר אחד: מה יש ל-200 צופים לוותר על יום נדיר של שמש וללכת לכדורגל? לא סתם כדורגל אלא גביע הטוטו. מה מביא אותם, מה? בשבוע שעבר היה מה לראות? לפני שבועיים היה? הרי גם בשנה שעברה זה היה אותו סיפור. מגרש ריק, הרכבים מדוללים, מוטיבציה 0 ורמה מינוס.
הפועל פ"ת ובני-יהודה (1-1) לא התכוונו לשבור מסורת אתמול. אמנם, קירבה של מישהו מהם ללך ואלנסה עוד אין, אבל בסולידריות מאמינים כולם.
הפועל פ"ת. את הליגה התחילה שגעון. כמה אמיצים דיברו עליהם באותה נשימה עם החבריה של אורי ואלי מירושלים. רביעיה זריזה במחזור הליגה האחרון והדברים חזרו בדיוק למקומם הטבעי. כך פ"ת אתמול. כבדה, מסורבלת. הגנה חלשה שמסתבכת בהרחקות לא מדוייקות, קישור נרפה, וגיר לוין שכל-כך לא מזכיר את ניר לוין.
בני-יהודה לא שונה בהרבה. נכון, הם היו עדיפים, אך אוי לנו מעדיפות שכזאת. אהוד בן-טובים במרכז ההגנה, הוא בלם לכל דבר, אבל כשאהוד בהגנה אין אהוד בחוד. וכשאין אהוד בחוד, רוני ג'רבי יכול לנוח שגעון. אייל חיים במרכז הזכיר לפעמים מדוע מכבי ת"א אוכלים את הלב ומישל דיין שישב ביציע בהחלט היה חסר.
זהו, בשביל זה באו 200 איש, השאירו אשה, ילדים ואולי גם חמין טוב. בשביל זה ובשביל שני שערים: חזי שירזי העלה את בני יהודה ליתרון בדקה ה- ,40עוז איליה איזן בדקה ה-64. נחמת עניים.
הפועל פ"ת: ג'רבי; קייסי, בודניוק, אלון, לסרי ;א. ליאור (נהרי ,(מחפוד (קלמנוביץ'), רוני רהמים, איליה; מרכוס, לוין.
בני יהודה: אסיאג; סלמן, בן-טובים, סגל, עלו; מנצור, מליחי, א. חיים, קוסטיקה (אדיב ;(גורדנה, שירזי.
