לאחר שלוש עונות תחת הדרכתם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור, עברו המושכות לידיו של המאמן הצעיר אברהם גרנט. רונן הילל עזב את הקבוצה, וגבע מרקוס וגבי לסרי, שהגיע מהפועל ת"א, תפסו מקום קבוע בהרכב. גם בני קוזושווילי השתלט על משבצת קבועה בהגנה, אחרי שנתיים בהן שיחק רק במחזורי הסיום של העונה.
העונה נפתחה עם הפסד לבית"ר ת"א, ואחריה שני ניצחונות על בית"ר נתניה והפועל לוד. בחמשת המחזורים הבאים שבתה התקפת הקבוצה והבקיעה שער אחד בלבד, אבל מכיוון שמנגד ספגה הקבוצה רק שני שערים, היא הצליחה להשיג במחזורים אלה חמש נקודות.
השביתה הגיעה לסיומה במחזור ה-9, בו נרשם ניצחון חוץ גדול על מכבי נתניה, 0:4, ומיד אחריו הגיעה חגיגה נוספת בחוץ, 2:5 על מכבי יבנה.
במחזור הבא הסתפקה הפועל בשער אחד בלבד, של מני בסון, אבל הוא הספיק לניצחון מתוק בדרבי.
רצף הניצחונות נקטע עם הפסד לבני יהודה, שפתח רצף חדש בן חמישה משחקים בהם לא הושג אף ניצחון. המשחק במחזור ה-17, מול בית"ר נתניה, סיפק סוף סוף שלוש נקודות, מה שלא עזר לחזור למסלול הניצחונות - בששת המשחקים הבאים נרשם הפסד אחד וחמש תוצאות תיקו. ארבע מהן היו מאופסות, והתיקו הנוסף סיפק אירוע חריג. הפועל פיגרה 1:0 מול מכבי יפו, ובדקה ה-82 איבדה שני שחקנים, איתן בודניוק וגיל סאבו, בכרטיס אדום. חלפה דקה בלבד, ודווקא אז, בתשעה שחקנים, כבש גבע מרכוס שער שיוויון דרמטי שהחזיק עד לסיום.
מגיפת התיקו נמשכה גם בגביע, כשבשמינית הגמר הסתיימו 240 דקות של דרבי (באותה תקופה תיקו לאחר 120 דקות הוביל למשחק חוזר) בניצחון של הפועל בבעיטות הכרעה בפנדלים.
במחזור ה-24 ניצחה הפועל את מכבי נתניה והשלימה מאזן מושלם מול הנתנייתיות בעונה זו, ושבוע לאחר מכן פנדל של ניר לוין בדקות הסיום הספיק לניצחון קטן על מכבי יבנה. בין הניצחונות הללו נרשם גם הפסד, ברבע גמר הגביע למכבי חיפה משער של זאהי ארמלי חמש דקות לסיום.
בשני המשחקים הבאים איבדה הפועל יתרון וסיימה בשיוויון 1:1, מול מכבי פ"ת ובני יהודה, ושלושת מחזורי הסיום קצת הרסו את הסיכוי לטפס במעלה הטבלה הצפופה, עם שלושה הפסדים רצופים.
