יש אנשים שבכח ניסו לעשות משהו מהמשחק הזה. דיברו על דרבי במשפחת ג'רבי, הוסיפו את דני נוימן, ואפילו הזכירו את ההצגות של נסים כהן באיצטריון הפתח-תקואי. אבל יש עוד אנשים. העוד אנשים הם רוב האנשים. ואלה יודעים שהפועל פ"ת מול בית"ר ת"א זה בדיוק מה שיכול לצאת מהפועל פ"ת - בית"ר ת"א: כלום. לא כדורגל, בקושי שערים מקריים. פשוט כלום.

הפועל פ"ת. הכל מוביל לסיפור חוזר של עונה קודמת. פתיחה מצוינת, המשך צולע. בשבוע שעבר היו אלה בסון, חזן וקוזושווילי, שקוטלגו כעייפים. אתמול היו עוד שמונה. הגנה מסורבלת שלא מסוגלת לעזור לקישור ולחוד, מרכז שדה חלש שלבד אולי מקייסי, ששמר היטב את נסים כהן, עסוקים היו השאר במלחמות עם עצמם במקום על הכדור.
בהנהלת פ"ת התעקשו בתחילת המשחק שהבחור במרכז השדה הוא אלון חזן. אולי, מבחינה חיצונית דווקא דומים השניים.

אחרי תקופה ארוכה חזר גבע מרקוס לשחק בחוד. אם היה חושב לפני המשחק איזה החמצות מצפות לו, ודאי היה מסכים להחליף אפילו את ג'רבי, או איזה סדרן ביציע, ורק לא להיות על הדשא באותם רגעים.
מני בסון. מזל שהגיעה הדקה ה-‭.65‬ זו דאגה שנדע שגם מני איתנו. פעולה חיובית אולי יחידה במשחק של הבחור הביאה את היתרון לפ"ת. מעניין שזה קרה דווקא כשהיו בעשרה שחקנים לאחר הרחקתו של ניר אלון.

בית"ר ת"א ניגנה אתמול על פי אותה מחברת תוים. הרבה הגנה, כלום בקישור וירון כהן בהתקפה. דני נוימן אפילו לימד אותם את תרגיל העונשין המפורסם של אורי ושלו. לא נורא, גם הוא ודאי התרגל לעובדה שרק בבית"ר ת"א מדובר, ולא יותר. אז זהו, היה גם שיוויון, וזה היה מרגליו של שלמה עמר, לאחר טעות גסה של בודניוק. רבע שעה לאחר מכן גם אנחנו שמחנו. הלכנו הביתה.

הפועל פ"ת: רוני ג'רבי; קוזושוילי, בודניוק, ניר אלון, דוד לוי; קייסי, מחפוד (איליה), חזן; בסון, לוין, מרקוס.
בית"ר ת"א: אלי ג'רבי; טורס, יעקב כהן, עמר, בן-נתן; קצב (מאיר יחזקאל), עמרן, נסים כהן, יוסי מזרחי; שווייג (יוסי אדרי), ירון כהן.