שיגעון, פשוט שיגעון. לקבל כזאת שבת של שמש, אבל אנשים לא יודעים לקחת. אצטדיון מלא רק בחלקו. אלה שלא באו הפסידו את הפועל פ"ת "דורסת" את מכבי ת"א (1-3).
טוב, אז נתחיל מהתחלה ובשביל זה אנחנו צריכים לחזור שבוע אחד לאחור. הפועל פ"ת חוזרת מנוקבת מיבנה. החבריה מרגישים מושפלים. הם לא אוהבים להפסיד כך. ביום ראשון כבר אימון חדש. ופה מתחיל הסיפור האמיתי. מי שיצא לו לבקר באחד הימים באימוני הפועל פ"ת היה מבין שזהו. בוני גינצבורג רק צריך להביא אתו סל ועדיף שזה יהיה כמה שיותר גדול.
שום דבר לא עשה עליהם רושם גדול. הפצצות של מוטי, הדיבורים של בוני או הנצחון על חיפה. כלום. הם ידעו בדיוק מה הם רוצים מעצמם. וכדי להיות בטוחים יותר - אפילו הביאו לניר אלון וגיל סבו תמונות של איוניר ודריקס. נו, עכשיו מתחילים להבין מה היה שם אתמול בפ"ת?
כבר ברור יותר למה בדקה ה-17 רשם פרוסט בפנקסו 0-2 להפועל פ"ת? האמת שכדורגל יפה לעין הם לא נתנו לאורך כל המשחק. אבל הרצון, המעוף, היעילות והניווט של דרור בד-נור מעבר לקווים זה מה שהיה אתמול הפועל פ"ת.
בין הקורות ניצב רוני ג'רבי. בין פיהוק לפיהוק עצר מצוין את כדורי מכבי. הבחור התחתן ביום חמישי ורק טיפש יכול להאמין שהיה לו גם זמן לישון השבוע. אבל כנראה שצבע כחול ויריב בעל שם (בהחלט לא יותר מזה) ממריץ לפעמים יותר מכדור מרץ.
את העייפות המצטברת של רוני אפשר היה לראות רק בשער שספג מאלי דריקס בדקה ה-21, אבל לך תאשים אותו, מצא לו זמן להתחתן...
את ההגנה של פ"ת כמעט ואי אפשר לפרק לשמות. לרגעים נדמה היה שלפנינו מכונה אדירה ומשומנת, המורכבת מארבעה חלקים שרק על-ידי מספר קטלוגי אפשר להבדיל ביניהם. למרות הכל אסתכן ואצין את ניר אלון קצת יותר מהאחרים. הבחור הזה מאותת למירמוביץ משבוע לשבוע. גם כשהוא עולה לשחק פצוע הוא מתפקד בדיוק כמו בריא לכל דבר. למי שיש השגות על משפטים אלה שירים טלפון לאלי דריקס. הוא כבר יסביר לו.
שנים רבות ביכו בפ*ת על העדר חוליית קישור נורמלית, היום כשיש סבו, בן-שאנן וחזן - מי צריך יותר מזה. בעוד שסבו, אשר חזר מפציעה ממושכת, הוכנס במהלך המשחק ושיתק לחלוטין את מוטי איוניר (על זה נרחיב בהמשך) תופס אט אט בן-שאנן את שרביט המנהיג ומריץ את חבריו קדימה. רק שלא ייזכר מישהו בנגב לקחת אותו בחזרה לבאר-שבע.
ואיך אפשר לסיים את פרק הפועל פ"ת בלי הקינוח וזה כמובן יכול להיות רק מישהו אחד. נכון, ניר לוין. שער הנגיחה שכבש בדקה השביעית, הבהיר לנו בפעם המי יודע כמה למה הקהל כל-כך מטורף עליו. בפעם השניה זה קרה בדקה ה-17, כאשר שלח את רונן הלל בין שלושה שחקנים, זה העביר למרכז ודוד לוי דאג להריץ את גינצבורג לבכות אצל הקוון. 0-2 לפ"ת.
אבל גם בעשר הדקות שבין שני השערים הראשונים של הפועל פ"ת הספיק ניר לעשות עוד כמה דברים יפים.
עכשיו צריך לדבר גם על החלק הפחות מעניין במשחק. מכבי ת"א. ניצחו את חיפה? פשוט קשה להאמין. גינצבורג חושך. הגנה מחוררת. קישור שאם לא דפי הסטטיסטיקה או, לפרקים, אלון נתן, הייתי שוכח ממנו לגמרי.
האמת שאת אלי דריקם קשה להאשים. שער אחד בנגיחה הוא הבקיע בדקה ה-21, ובשאר המשחק - כבר אמרנו - היה לו את ניר אלון על הראש.
מוטי איוניר של אתמול ראוי להתייחסות מיוחדת. הפעם, לשם שינוי, מהסוג השלילי. הבחור עלה כנראה למגרש עצבני. מתחילת המשחק בעט בשחקני היריב והאשים במחצית השנייה כל הזמן את סבו. כל "עוונו" של סבו היה בכך שהוא מנע ממוטי לקבל את הכדור...
השער שספגו שחקני ת"א בדקה ה-73 מבעיטת עונשין של בן-שאנן, יכול היה להמנע אילו היתה ההגנה ממומקמת יותר ובוני גינצבורג לא היה, נרדם בשער. אבל ההגנה, כמו גם בוני, עשו בדיוק את ההיפך ממה שצריך היה...
הפועל פ"ת: רוני ג'רבי; ציון יוסף, איתן בודניוק, ניר אלון, דוד לוי; חיים בן-שאנן, אלון חזן (מחפוד, 82), נעם קייסי, רונן הלל (גיל סבו, 60); ניר לוין, מני בסון
מכבי ת"א: בוני גינצבורג; איתן לוי, אבי כהן (שחר בראל, 69), מנשה שמעונוב, יוסי קרמר; חי קרייס, משה גריאני, אלון נתן, ארז לולו (אלקבץ, 69); מוטי איוניר, אלי דריקס
