רונן הילל עלה ממחלקת הנוער של הקבוצה בעונת 1979/80, וכבש כבר במשחק הבכורה שלו, מול בני יהודה לקראת סיום העונה. בעונה שלאחר מכן התחיל לשחק בהרכב באופן קבוע, וב-1981/82 היה הכובש המוביל של הקבוצה, אך למרבה הצער זו היתה אחת העונות הכי גרועות בתולדות המועדון וארבעה שערים בלבד הספיקו בשביל לזכות בתואר.
הקבוצה ירדה ליגה ועברה מהפכה בסגל על מנת לחזור לליגה הראשונה במהירות. הילל נשאר בליגה הראשונה ושיחק בבני יהודה, כשבמקביל הפועל כושלת ולא מצליחה לעלות. ב-1983/84 חזר לקבוצה, תחת פיקודם של גיורא שפיגל ודרור בר-נור, והוביל אותה בחזרה לליגה הראשונה עם עשרה כיבושים – כולל שער ניצחון במשחק צמרת בכפ"ס לקראת סיום העונה שהבטיח כמעט סופית את העלייה ובמשחק במחזור האחרון נגד הפועל חולון שהבטיח אותה סופית (בין שני המשחקים הפועל הצליחה להפסיד פעמיים ולכן היתה חייבת ניצחון במחזור האחרון).
בעונה הבאה, 1984/85, המשיך לשחק בחוד והבקיע חמישה שערים, ובעונה שלאחר מכן הוסיף עוד ארבעה. לאחר מכן החליט לעזוב את הקבוצה מטעמים כספיים, ועבר להפועל לוד, איתה סיים במקום הרביעי, המיקום הגבוה ביותר אי פעם של קבוצה זו. לאחר מכן, ב-1987/88 עבר לצפרירים חולון ובעונה הראשונה סיים איתה בפלייאוף העליון, אך עונה לאחר מכן הם ירדו ליגה.
הוא שיחק עונה אחת בליגה השנייה עם מכבי פ"ת, ובעונת 1990/91 חזר לליגה הראשונה במדי הפועל ת"א – שם אף כבש שער נגד הפועל פ"ת, מה שלא מנע מהכחולים ניצחון מוחץ בתוצאה 2:6. בסיום אותה עונה עשה קורס מאמנים, ועבר לבית"ר רמלה מהליגה השלישית, שם שימש בתחילה כשחקן, לאחר מכן כמאמן-שחקן ולבסוף כמאמן – ובסה"כ עבד שם ארבע שנים.
בגיל 35 פרש סופית מעולם הכדורגל, ועבר לעסוק בנדל"ן. המשיך לעקוב אחרי הפועל ולהגיע מדי פעם למשחקים, וגם שיחק במדי קבוצת הותיקים של המועדון. אחיו הצעיר, עידן הילל, שיחק גם הוא בקבוצה בסוף שנות התשעים.
