אחרי שלושה מאמנים שונים עונה קודם לכן, מונה אמציה לבקוביץ' לתפקיד המאמן, בתקווה שהפעם לא יינתנו סיבות להתפטרות או פיטורים שלו. הקבוצה רכשה את משה זיתון, שהפך לסקורר העיקרי של הקבוצה, ורונן הילל, שעלה מהנוער לקראת סוף העונה הקודמת, תפס מקום לצידו בחוד. שחקנים חדשים נוספים היו צבי אופנהיים ודני חזן, בזמן שיעקב בוטבול ויעקב בוז'יקובסקי עזבו והשאירו ליעקב קרקו בלעדיות על השם יעקב. גם ישראל אביצור עזב, וכך הגיעה לסיומה שושלת מפוארת של שחקנים בשם ישראל שנפרשה לאורך כמעט עשור שלם.
העונה נפתחה בשלוש תוצאות תיקו רצופות, מול מכבי רמת-עמידר, מכבי פ"ת והפועל ראשל"צ, ובמחזור הרביעי הגיעה הכרעה ראשונה, לכיוון הנכון, לאחר שפיגור מול בני יהודה הפך לניצחון 1:3. במחזור הבא נרשם תיקו רביעי בחמישה משחקים, הפעם ללא שערים מול הפועל יהוד, ובמחזור השישי ניצחה הפועל את מכבי נתניה הודות לשער עצמי שהובקע בדקות הסיום.
המתכונת של תיקו וניצחון נמשכה גם בשני המשחקים הבאים, עם 3:3 דרמטי בבלומפילד מול הפועל ת"א ו-1:2 ביתי על הפועל ר"ג. 1:1 במחזור התשיעי מול הפועל י-ם הותיר את הפועל כקבוצה הבלתי מנוצחת היחידה בליגה, כשהיא מדורגת במקום השלישי.
ההפסד הראשון הגיע דווקא בכפ"ס, 1:0, אבל הוא התקזז עם 2:3 על מכבי יפו כעבור שבוע שהעלה את הפועל למקום השני בטבלה. במחזור הבא הושג שוויון נוסף, בבא"ש - תוצאת תיקו שביעית ב-12 משחקים. המשחק ה-13 הסתיים בניצחון ביתי על הפועל חיפה, וכעת היתה הפועל צמודה למובילה, הפועל ת"א, כשרק הפרש שערים מפריד בין השתיים.
עד לשלב זה, הכל טוב - אחרי שהעונה הקודמת הועברה בתחתית מהווה הישג נאה. רק מה, כאן זה הסתיים.
שני הפסדים במשחקים שחתמו את הסיבוב הראשון, מול מכבי ת"א ושמשון ת"א, שילשו את מאזן ההפסדים של הקבוצה בתוך שבוע והעידו על שינוי מגמה חד לרעה. הסיבוב הראשון נפתח בתיקו מאופס מול רמת-עמידר והפסד 2:1 בדרבי, ושני המשחקים הבאים שמרו על התבנית עם תיקו נטול שערים מול ראשל"צ והפסד 2:0 לבני יהודה.
לאחר מכן נרשמו שלושה משחקים נוספים ללא הכרעה, שהשלימו מאזן מעניין של 5 ניצחונות, 5 הפסדים ו-12 תוצאות תיקו, ובמחזור ה-23 הגיע הפסד נוסף, 1:0 להפועל ר"ג. הפסד זה השלים רצף של עשרה משחקים ללא ניצחון, במהלכם כבשה הקבוצה שלושה שערים בלבד. המאזן הדל הוביל הוריד את הפועל עד למקום ה-13, מקום אחד מעל המקום ממנו יורדים ליגה, כשהפער ממקום זה עומד על שתי נקודות בלבד.
השחקנים הבינו כנראה את הבעייתיות בסיטואציה שהם יצרו לעצמם, ובמשחק הבא ניצחו סוף סוף, 1:2 על הפועל י-ם מצמד של משה זיתון, כשהשני מובקע חמש דקות לסיום. ניצחון בתוצאה זהה על הפועל כפ"ס כעבור שבוע מקפיץ את הפועל לחוף מבטחים בדמותו של המקום השמיני, אבל הטבלה היתה צמודה והפסד 1:0 מול מכבי יפו במחזור ה-26 מוריד אותה ארבעה שלבים למטה והקו האדום שום מתקרב.
הפועל נחלצה בדרך אופיינית למדי עבור עונה זו - תוצאות תיקו ללא שערים. 270 דקות מול הפועל בא"ש, הפועל חיפה ומכבי ת"א מסתיימות מבלי שהובקע שער לכיוון כלשהו, כשיחיאל סאלם נמנע מלפגוע בסטטוס קוו ומחמיץ פנדל מול החיפאים. שלוש הנקודות אומנם לא מספיקות על מנת להיחלץ מן המקום ה-12, אבל הפער מהקו האדום צומח וההישארות מובטחת סופית. הפסד 3:0 לשמשון ת"א במחזור הסיום כבר לא משנה יותר מדי.
הפועל, שפתחה את העונה באופן חיובי למדי, מסיימת עם התואר המפוקפק של מלכות התיקו ואפס שערי זכות בחמשת המחזורים האחרונים. לא מעודד במיוחד. שימו לב למאזני הבית והחוץ של הקבוצה - הפועל הפסידה רק פעם אחת בבית אבל לא ניצחה אף משחק מחוץ לפ"ת.
