בשנים הראשונות שאחרי הקמת המועדון, שיחקה הפועל בליגה השנייה במשך תקופה מסוימת אבל מיהרה לעלות ומאז התמידה בליגה הראשונה. כעת, כ-45 שנים מאוחר יותר, המשימה היתה לשחזר את אותה עלייה – בהחלט לא סיטואציה מוכרת עבור הקבוצה ששלטה בכדורגל הישראלי במשך שנים ארוכות והשתייכה לצמרת לאורך כל שנות החמישים והשישים.
בעונה זו היתה רק עולה אחת לליגה הראשונה, כך שהקרב על העלייה היה צפוי להיות לא קל. מה שלא נלקח בחשבון הוא האפשרות שהפועל כלל לא תשתתף בו. הפתיחה דווקא נראתה בסדר גמור, והקבוצה כבשה את הפסגה לאחר ארבעה מחזורים, אבל בשמונת המשחקים הבאים הפועל ניצחה פעמיים בלבד – לא ממש קצת צבירת הנקודות שאמור להוביל לכיבוש המקום הראשון, במיוחד כשמדובר בעונה קצרה בת 22 משחקים בלבד ואין זמן לתקן.
שלושה ניצחונות רצופים במחזורים 13-15 עוד סיפקו תקווה מסוימת, למרות שהם לא הספיקו בשביל להתרומם מעל למקום החמישי, אבל אז הגיעה התרסקות טוטאלית, שנפתחה בהדחה מהגביע ע"י מכבי פ"ת והמשיכה עם אפס ניצחונות ושלוש נקודות בשישה משחקים. ניצחון נוסף הגיע רק במחזור האחרון, אבל הוא בהחלט לא הפחית מגודל הכישלון – הפועל סיימה במקום החמישי, כשהיא קרובה יותר לקו האדום מאשר למקום ממנו עולים ליגה.
