משה שוייצר גדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א, ואף רשם מספר הופעות בשורות הקבוצה הבוגרת בעונת 1972/73.
בעונת 1973/74, בגיל 19, עבר לשחק בהפועל פ"ת. ההשתלבות שלו בחוד הקבוצה היתה מהירה, עם צמד בהופעת הבכורה בגביע, ושער בהופעת הבכורה בליגה.
בסה"כ כבש שישה שערי ליגה בעונה זו, אבל השער הבולט ביותר היה לרשת בית"ר י-ם בחצי גמר הגביע - הפועל פ"ת כבר היתה בדרך לגמר בהארכה, עם שער של שמוליק רוזנטל שקבע 2:2 (אחרי ניצחון במשחק הראשון בירושלים), ובדקה ה-115 כבש שוייצר את ה-2:3 שהבטיח כמעט סופית את העלייה, ספק מעמדת נבדל. אחרי השער נפתחה התפרעות של אוהדי בית"ר י-ם, אחת הגרועות והאלימות ביותר שנראו בישראל.
בעונה הבאה היה שוייצר הכובש המוביל של הפועל פ"ת. הספיקו לו שבעה שערים בשביל המעמד, על רקע קצב כיבושים דליל למדי של הקבוצה, 32 שערים ב-30 משחקי ליגה. השער הבולט שלו בעונה זו היה מול בית"ר ת"א בבלומפילד, שער ניצחון דרמטי (1:2) שנכבש בדקה ה-87.
העונה הבאה, עונת 1975/76, נפתחה עם הרבה ציפיות על רקע חיזוקים מבטיחים שהצטרפו לקבוצה, והסתיימה עם ירידה היסטורית עגומה. שני מחזורים לסיום שוייצר עוד הספיק לכבוש לרשת קבוצת נעוריו מכבי ת"א והקבוצה נראתה בדרך להישרדות, אבל הפסד במחזור הסיום להפועל כפ"ס שלח אותה לראשונה לליגה השנייה.
בעקבות הירידה עזבו מספר שחקנים בכירים, אבל שוייצר המשיך איתה לליגה השניה. בעונה זו היה הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה, עם 17 שערים ב-22 משחקים - אחד הממוצעים הגבוהים ביותר של שחקן כלשהו בהפועל פ"ת לאורך עונה שלמה, וגם מקרה נדיר של שחקן שכבש יותר מכל שאר שחקני הקבוצה יחדיו, עם 32 שערים סה"כ.
אבל הנתון האחרון מעיד היטב על אותה עונה - למרות הצטיינותו של שוייצר, זו היתה עונה לא מוצלחת, שהסתיימה במקום החמישי, הרחק ממאבק העלייה המצומצם (באותה עונה היתה עולה אחת בלבד).
אחרי עונה זו חזר שוייצר למכבי ת"א, ושיחק בשורותיה מספר עונות.
קישורים:
ויקיפדיה (נפתח בכרטיסייה חדשה) - משה שוייצר
