אחרי שנתיים של מקום חמישי בליגה השנייה, הפועל היתה חייבת לעלות בחזרה לפני שתתרגל אליה ותאמץ אותה כבית קבע חמים ונעים. מספר העולות השתנה שוב, ועמד הפעם על 3 מתוך 16 (לעומת 4 מ-14 בעונה הקודמת).
פתיחת העונה היתה כשלון מוחלט, ואחרי שני ניצחונות בלבד בתשעת מחזורי הפתיחה, כשהפועל מדורגת במקום ה-13(!), פוטר המאמן אמנון רז והוחלף במיקי שינפלד, ששיחק כשוער מחליף בקבוצה בשנות ה-60. הצעד הוכיח את עצמו באופן מיידי, כשכבר במחזור הבא הגיע ניצחון 0:2 על הפועל אשדוד והפועל פשוט הפסיקה להפסיד.
רצף של שבעה ניצחונות ושבע תוצאות תיקו ב-14 משחקים סידרו העפלה למקום השלישי בטבלה לאחר הניצחון 1:2 על הפועל נתניה. שלושה ניצחונות נוספים סידרו הגדלה של הפער מהמקום הרביעי לארבע נקודות (כשניצחון שווה שתיים בלבד, להזכירכם), ובמחזור ה-27 יצאה הפועל למשחק חוץ מכריע מול הפועל חולון, הרביעית בטבלה. בדקה ה-65 נשרק לזכות הקבוצה פנדל שנוי במחלוקת, שנבעט פנימה ע"י יחיאל סאלם וניצח את המשחק.
הניצחון הבטיח את העלייה באופן מעשי – שלושה מחזורים לסיום, עמד הפער מהפועל חולון, שנותרה במקום הרביעי, על שש נקודות, כשלהפועל הפרש שערים עדיף בהרבה. במחזור הלפני אחרון נקטע רצף של 19 משחקים ללא הפסד כשהקבוצה נכנעה להפועל בית-שאן, אך זה כמובן לא שינה דבר.
אחרי שלוש שנים בשוליים, שבה הפועל פ"ת לזירה המרכזית.
