בשורה התחתונה:
המאמן דרור קשטן עזב וכך גם רוב שחקני הסגל הבכירים מהעונה הקודמת. מחליפו של קשטן, רפי כהן, פוטר לאחר זמן קצר והוחלף בניר לוין. הפועל בילתה את העונה בתחתית הטבלה, אך הצליחה להבטיח את ההישארות מספר מחזורים לסיום.
בפגרה:
האופטימיות שניתן היה לגלות אחרי מינויו של דרור קשטן באמצע העונה הקודמת נעלמה במהירות מיד עם תחילת פגרת הקיץ. מאיר שמיר הודיע כי הוא עוזב את הקבוצה, ובמקומו התמנה רונן אלעד לבעלים וגברי לוי ליו"ר, אך לכל מי שעקב אחרי השתלשלות העניינים מקרוב היה ברור, במוקדם או במאוחר, כי הוא המשיך להיות האיש החזק במועדון.
הקבוצה איבדה במהירות, וכמעט ללא כל תמורה, את שלומי ארבייטמן, אדורם קייסי וקלמי סבן, שעברו למכבי חיפה, וגם את אבי יחיאל וארז אליאב שעברו למכבי ת"א (אם כי אליאב חזר להפועל כבר במהלך הסיבוב הראשון). גם גיא שמיר עזב, למ.ס אשדוד, אך חזר באמצע העונה.
באופן צפוי, גם כל הזרים עזבו, כשאיליה יבוריאן הפצוע אומנם נשאר בארץ אך נותר מחוץ לקבוצה לאחר שמשבצת הזר החמישי אוישה ע"י טוטו תמוז (שעדיין לא קיבל הכרה במעמדו כשחקן ישראלי בשלב זה) ובסופו של דבר חתם בהפועל ת"א.
הפועל ת"א זכתה מן ההפקר גם בעמדת המאמן, כשדרור קשטן מיהר להימלט מן הכאוס ששרר במועדון וחזר לשורותיה. במקומו מונה רפי כהן, שעונה קודם לכן הגיע עם הפועל אשקלון לחצי גמר הגביע ועלה איתה לליגה השנייה, אבל עדיין היה חסר כל נסיון כמאמן בליגות הבכירות.
בקטגורית המצטרפים, לעומת זאת, נרשמו דניאל היידמן מבית"ר י-ם, מאיר בונפיטו מהפועל אשקלון, שמעון אבו-חצירה מהנוער של בית"ר נס-טוברוק, יהודה ג'נשווילי ממכבי הרצליה ושלישיית מושאלים צעירים מהפועל ת"א - עמאר מנצור, יקיר לוסקי ועידן סרור. מאוחר יותר הצטרף גם אביתר אילוז לחבורה הלא מרשימה. שחקנים טובים יותר שהצטרפו לקבוצה היו שני מושאלים ממכבי חיפה, אורי אוזן ורביד גזל, אך בדומה לכל השאר גם הם לא המשיכו בקבוצה מעבר לעונה זו. שחקן שכן שרד היה מוטי קקון הותיק, שחזר אחרי גלות בת שנתיים בכפ"ס, אך הוא מיעט לשחק.
נושא השחקנים הזרים המשיך להיות כאוב, כשכל הזרים שפתחו את העונה (דאליבור טיינוביץ', קונסטנטין סמגין, אנג'לו אליסטר ולואיס אמרסון) הוחלפו במהלכה בזרים חדשים (סילבייה צ'אבלינה, איגור ג'יזלוב, דאליבור ויסקוביץ', קוני ג'קריג'ה ואיביצ'ה זולייביץ'), שגם הם לא שרדו ולא המשיכו לעונה נוספת.
תחתית ועוד קאמבק של ניר לוין:
למרות כל זאת הגיעו אוהדים רבים למשחק הפתיחה של העונה, מול הפועל כפ"ס, בתקווה שהקבוצה תצליח להפתיע לטובה. יוסי שבחון פתח ברגל ימין עם שער יתרון במחצית הראשונה, אבל דניאל היידמן קבע 1:1 עם שער עצמי במחצית השנייה. המחזור השני הסתיים גם הוא ללא הכרעה, 0:0 מול נצרת עילית, ובמשחק הבא נרשם הפסד ראשון, 4:3 לאשדוד. נקודת האור היחידה במשחק זה היתה הופעת הבכורה של טוטו תמוז, שכבש צמד כבר במשחקו הראשון.
טוטו המשיך לספק כותרות נוחות לעיתונאים גם במשחק הבא, בו כבש את השער הראשון בדרך לניצחון 0:2 על סכנין. גם במשחק הבא עלתה הפועל ליתרון 0:2, מול בני יהודה, אבל באופן לא ברור הצליחה לספוג שלושה שערים ב-25 הדקות האחרונות ולהפסיד את המשחק.
הפסד זה סלל את הדרך לשלושה הפסדים נוספים שהורידו את הפועל מתחת לקו האדום, מול מכבי ת"א, מכבי נתניה ומכבי חיפה, כשבכולם גילתה הקבוצה יכולת איומה ולא כבשה אף שער. המשחק הבא היה דרבי מול מכבי פ"ת, ודווקא לפניו הוחלט על שינוי דרסטי, כשגברי לוי סולק ממשרת היו"ר ורפי כהן פוטר מעמדת המאמן. ניר לוין הגיע לקדנציה נוספת בקבוצה, הרביעית בתוך פחות מעשור, והשינוי הוכיח את עצמו כשהפועל הצליחה להשיג ניצחון מרגש על מכבי פ"ת, 1:2, הראשון שלה במשחקי הדרבי אחרי שלוש שנים.
גם במשחק הבא הושג ניצחון מפתיע מאד, 0:1 על בית"ר י-ם בטדי, ובמשחקים הבאים הושגו ניצחונות (על הפועל כפ"ס ואשדוד) והפסדים (מול הפועל ת"א ונצרת עילית) לסירוגין. הפועל טיפסה עד למקום השביעי בטבלה, אבל הפער מן הקו האדום לא הצליח לגדול למספרים שיוכלו להקנות תחושת בטחון.
אחרי תיקו מול סכנין והפסד לבני יהודה קיבלה הפועל הזדמנות מצוינת לברוח לתחתית כשהוליכה 0:2 על מכבי ת"א בבית וגם יכלה להגדיל את התוצאה, אבל איכשהו הצליחה לשמוט את היתרון, גם הודות לפנדל שגוי שנשרק נגדה, ונאלצה להסתפק בנקודה, בדיוק כמו במשחק הבא, שהסתיים ב-0:0 מול מכבי נתניה.
וודקה ועוד קצת תחתית:
אחרי ארבעה משחקים ללא ניצחון, הגיעו הנקודות במחזור ה-19 דווקא מהמקור הכי לא צפוי שניתן היה לדמיין – המשחק מול מכבי חיפה, שהובילה את הטבלה בפער גדול והיתה בלתי מנוצחת עד לשלב זה. המחצית הראשונה דווקא הסתיימה בתוצאה צפויה, 0:1 לחיפאים, אבל יוסי שבחון, טוטו תמוז ומנור חסן עשו את הבלתי יאומן במחצית השנייה והפכו ל-1:3 גדול.
הודות לניצחון זכתה הפועל למשלוח של בקבוקי וודקה שהובטחו ע"י חברת משקאות לקבוצה הראשונה שתנצח את מכבי חיפה בעונה זו, אבל ניר לוין הורה לאכסן את הארגזים עם הבקבוקים ולפתוח אותם רק אחרי הדרבי במחזור שלאחר מכן. הצרה היתה שהדרבי הזה הסתיים בהפסד 2:0 צורב, ואחריו כבר לא היה לאף אחד מצב רוח מתאים לחגיגות.
הפסד גם במחזור הבא, 3:0 לבית"ר י-ם, ותיקו 1:1 עם הרבה מזל מול הפועל ת"א דאגו לצמק את הפער מן הקו האדום לשתי נקודות בלבד עם סיום הסיבוב השני. לאחר מכן הודחה הקבוצה מהגביע עם הפסד 1:0 למכבי חיפה בקרית-אליעזר, ופתחה את הסיבוב השני עם שתי תוצאות תיקו בשני משחקים בהם כבר הובילה, מול בני יהודה ומכבי ת"א.
התאוששות והישארות:
במחזור ה-25, בנתניה, נקלעה הפועל לפיגור 2:1 מדאיג לפני שרביד גזל וטוטו תמוז הצליחו להציל את המצב ולקבוע 2:3 בסיום. הפסד ביתי 2:1 למ.ס אשדוד במחזור הבא, בעיקר הודות לתצוגת שיפוט עוינת במיוחד, הותיר את הקבוצה בסכנת ירידה, אבל צפירת ההרגעה הגיעה במחזור ה-27, במשחק התחתית הקריטי מול הפועל נצרת עילית. הפועל מעולם לא ניצחה קודם לכן במשחק חוץ מול הנצרתים, אבל טוטו תמוז סירב להתרשם וכבש שער ניצחון בסלאלום מסחרר.
הפער צמח לשבע נקודות מן הקו האדום, ואחרי תוצאות תיקו מול הפועל כפ"ס ומכבי פ"ת, ולקינוח ניצחון חוץ על בני סכנין, ההישארות הובטחה. שלושה הפסדים במחזורי הסיום מול שלוש המובילות כבר לא שינו יותר מדי, מעבר לאובדן האפשרות לשפר את המיקום הסופי.
.jpg)
