שמעון אבו-חצירה, חלוץ שגדל במחלקת הנוער של בית"ר נס-טוברוק, הגיע להפועל פ"ת בתחילת עונת 2005/06. הוא לא הצליח לכבוש מקום בהרכב, ופתח ארבע פעמים בלבד, כשבשלוש מהן הוא הוחלף בשלב מוקדם יחסית. הוא גם נכנס כמחליף בעשרה משחקים נוספים, אך לא כבש אף שער.
בעונת 2006/07 התרסקה הקבוצה, ועם סגל צעיר ודליל ירדה לליגה השנייה. אבו-חצירה כבש בעונה זו את שער הבכורה שלו, ועשה זאת דווקא במשחק עלוב במיוחד של הקבוצה, בו היא הובסה 6:1 מול מכבי חיפה. שבועיים לאחר מכן הוסיף אבוחצירא שער נוסף, הפעם עם קצת יותר ערך מוסף, כשאיזן ל-1:1 מול מכבי פ"ת ומנע שיא של שלושה הפסדי דרבי בעונה. שבוע לאחר מכן שוב כבש בתבוסה מבישה נוספת, הפעם 5:1 מול הפועל ת"א, והמשיך עם הקבוצה הישר לליגה השנייה.
גם עונת 2007/08 לא היתה מזהירה במיוחד מבחינת אבו-חצירה, כשפטי נימבה ופפי קימוטו הובילו את חוד הקבוצה בזמן שהוא משתרך מאחור. הוא סיים את העונה עם ארבעה שערים בליגה, צמד בניצחון הגביע על מכבי הרצליה, 3:4, והחמצת פנדל כאובה במיוחד, בדקה ה-95 של המשחק מול רמת-השרון שהסתיים בהפסד 1:0.
למרות שלא היתה לו עונה מוצלחת, היא הסתיימה בכל זאת בצורה מצוינת - השער האחרון של העונה, במחזור האחרון מול הפועל ר"ג, העלה את הקבוצה ל-0:2 בדקה ה-73 והבטיח את הניצחון ואת העלייה בחזרה לליגת העל.
ערב פתיחת עונת 2008/09, רוב מי שצפה באבו-חצירה בשלוש העונות שקדמו לה ציפה לעונה נוספת של מיעוט שערים וריבוי נבדלים. אבל באופן מפתיע, הוא התחיל לכבוש בצרורות - אחרי שמונה מחזורים כבר נזקפו לזכותו לא פחות משמונה שערים, בדיוק כמספר השערים שכבש בשלוש העונות הקודמות.
עם זאת, לצד כיבוש שערים יפים רשם אבו-חצירה גם החמצות מסמרות שיער ממצבים בטוחים, ולפרקים גילה חוסר בגרות. דוגמא אחת לכך ניתן היה לראות במשחק מול סכנין, בו כבש צמד והוביל את הקבוצה לניצחון 0:3, אבל רבע שעה לסיום הורחק בכרטיס צהוב שני אידיוטי, לאחר נגיעה מכוונת בכדור עם היד.
במשחק מול קרית-שמונה במחזור ה-12 עמד אבו-חצירה בתקרית מיותרת לחלוטין שהצליחה לעורר עליו את זעם הקהל. הפועל הובילה 0:2, ובדקה ה-90 זכתה בפנדל. אבו-חצירה החליט שהוא רוצה לקחת את הבעיטה, ונכנס לעימות עם הבועט הקבוע של הקבוצה, אורי אוזן. הויכוח הסתיים רק לאחר שג'וניור ויסה גרר אותו בכוח אל מחוץ לרחבה, ועם שריקת הסיום מיהר אבו-חצירה לרדת מן המגרש.
האוהדים, שמאד לא אהבו את ההתנהגות שלו, ליוו אותו בשריקות בוז, והוא מצידו הגיב בתנועה מגונה לעבר היציע, שעלתה לו בהשעייה ממשחק אחד ובהתנצלות פומבית מול הקהל שבוע לאחר מכן.
עם או בלי קשר, החל ממשחק זה החלה הפועל לדעוך וכך גם אבו-חצירה, שחלה נסיגה בקצב הכיבוש שלו. גם כך, הוא כבש כמעט ממחצית משערי הקבוצה במהלך העונה, אך בכל זאת לא זכה לפופולריות רבה בקרב אוהדי הקבוצה - אולי בגלל התנהגות שנראתה לפרקים כאנוכית ובלתי בוגרת, אולי בגלל התחושה שעזיבתו היא בלתי נמנעת, ואולי בגלל שילוב של השניים.
כשבועיים לפני סיום עונת 2008/09, לאחר שכבש שער בניצחון 0:2 בדרבי, עמד השחקן במרכזה של פארסה נוספת, האחרונה שלו בקבוצה. אבו-חצירה סיפר לראשי הקבוצה כי הוא נוסע להשתטח על קברי צדיקים אך בפועל נסע ליוון (נפתח בכרטיסייה חדשה) - לא כדי להשתטח על קברם של אפלטון וסוקרטס, אלא כדי להשתטח לרגליהם של אנשי לאריסה היוונית, שהחתימו אותו על חוזה שמן במיוחד. בעקבות התנהגותו נקנס אבו-חצירה ב-60 אלף ש"ח, והושעה מהמשחק האחרון של העונה.
בינואר 2011 חזר אבו-חצירה לישראל וחתם בקרית-שמונה. הוא שיחק שם שנתיים וחצי וזכה עימה באליפות היסטורית, ולאחר מכן עבר למכבי חיפה לפני שחזר שוב לקרית-שמונה ב-2015. משם המשיך לחצי עונה בבית"ר ירושלים, עונה וחצי בהפועל רעננה ועוד עונה בקרית שמונה. בעונת 2019/20 שיחק בהפועל רמת השרון מהליגה השנייה, ולאחר מכן פרש מכדורגל.
קישורים חיצוניים:
ויקיפדיה (נפתח בכרטיסייה חדשה) - שמעון אבו חצירה
ההתאחדות לכדורגל (נפתח בכרטיסייה חדשה) - עמוד שחקן
