אחרי המכה הקשה שספגה במחזור הראשון, התייצבה הפועל למשחק מול מכבי נתניה ללא המאמן אייל לחמן, שהורחק לשני משחקים. את משחק גביע הטוטו מול מכבי חיפה ניהל לחמן מאוטובוס הקבוצה, אך הפעם הוא מצא מקום מסתור חדש שעדיין לא אותר עד לרגע כתיבת שורות אלו.
הרעש התקשורתי סביב צורת המשחק האלימה לכאורה של הקבוצה הגיע לשיאו בימים שלפני המפגש, כשבנתניה דיווחו על הכנות שכללו לבישת מגיני קרסול (נפתח בכרטיסייה חדשה) על מנת להימנע מפציעות (הרעיון לחבוש קסדות נגנז לאחר שהתברר כי הוא אסור עפ"י התקנון), אבל במשחק עצמו לא היו כל אירועים חריגים שיצדיקו את המהומה.
ההתמודדות התגלתה במהרה כשקולה למדי, עובדה בהחלט מעודדת על רקע התוצאות של שתי הקבוצות במחזור הפתיחה (תבוסה של הפועל בכפ"ס לצד ניצחון של נתניה על מכבי חיפה), ולאורך דקות ארוכות הפועל אף שלטה במשחק.
קשה לומר שהשחקנים הציגו יכולת אישית משובחת, במיוחד לא עידן סרור שהרבה להסתבך ולאבד כדורים באגף ימין, אבל הם הציגו משחק לחימה שחיפה על היתרון התיאורטי שאמור היה להיות לנתניה, בעלת הסגל העדיף.
שתי הקבוצות הגיעו למספר הזדמנויות לא רעות, אבל אף אחת מהן לא הציגה יכולת סיום מוצלחת מספיק על מנת לתרגם אותן לשער ניצחון וניתן לומר כי חלוקת הנקודות היתה מוצדקת. הקהל של הפועל, שהגיע לתמוך למרות הכל, יצא מרוצה למדי - אבל ברור כי עדיין יש הרבה מאד מקום לשיפור.
