הפועל ב"ש הפכה עולמות כדי למצוא חלוצים שיעזרו לה לשבור את הבצורת. הפרחת השממה הוטלה על שי בירוק וסעיד מקאסי, אבל שניהם ביחד וכל אחד לחוד לא תרמו שלשום מאומה. איפה הם ואיפה פטי נימבה. פטי של פ"ת ניצח במחזור הקודם את בני לוד ועשה שוב את ההבדל שלשום.

הקונגואי היה בלתי ניתן לעצירה, הראה את כוחו בתרגילי קרקע ולא נרגע גם לאחר שנפצע בראשו. אותו ראש נגח (53) באקרובטיות כדור שהקשית יניב לוזון, הכדור גירד את המשקוף וצלל פנימה. חבל רק שהראש של נימבה הפסיק לעבוד בצורה רציונאלית, מה שגרר אותו לעימות מכוער עם הקהל המקומי. זה השמיע נהמות גזעניות, וזה הגיב בתנועות מגונות.

מאז שאלי מחפוד קיבל את השליטה על הרצועה בפ"ת, הזנב כבר לא מכשכש בכלב. השחקנים יודעים את מקומם. קיימת סבירות נמוכה למלחמה חדשה בין העסקנים. כל עוד נימבה נותן בראש, יקטן היקף הדיווחים על תנועותיו ללא כדור של ציון דלל. עדיף לדווח על המהפכה השקטה שחולל מחפוד.

פחות משבועיים שהוא בתפקיד וכבר רואים תוצאות. שוקי נגר הוסט לקישור, לנצ'ינסקי כמגן שמאלי. אייל שן, יוסי רוזן ויניב לוזון התחברו. איני בטוח אם יהיה נכון לרבע את המעגל כדי לפנות מקום למנור חסן.

ב"ש על קופתה המלאה ויכולתה המדולדלת פשוט מעוררת רחמים. אנשים בוגרים המתיימרים להיות מקצוענים, מפחדים מהצל של עצמם. שחקני הרכש החדשים, חליבה, מקאסי ובירוק, השתלבו באווירה הקודרת ונדבקו בחולשה הכללית.
ב"ש לא טעמה ניצחון ביתי כבר שלושה חודשים. השמות הנוצצים של לנדאו היו שלשום בחזקת נוכחים נפקדים. הלחץ עשה בהם שמות. קחו למשל את אירועי הדקה ה-55, כשדוד פלס ניצב מול שער ריק. על המרפסת של אלונה התחילו החגיגות, עד שפלס הניף רגל בריאה. הכדור עף כמו טיל, כמעט יצר חור בשכבת האוזון ונחת אי-שם.

אספני הקלישאות אמרו פעם שהאליפות עוברת בב"ש. מחפוד שכלל את האמירה. לשיטתו, כדי לעלות ליגה צריך לנצח בב"ש. החשיבה נכונה אם מתעלמים מהמציאות: כיום קל יותר ללקט נקודות בווסרמיל מאשר לאסוף גלביה נטושה בשוק הבדואי.

הפועל ב"ש: אסי רחמים, דודי פדלון (חוגג, 64), יניב אלול, רועי סבג, תומר חליבה, דוד פלס, אלעד בונפלד (נסים, 53), דודו בן-שושן, אביתר אילוז, לאנרדו סימיוני, סעיד מקאסי (שי בירוק, 62).
הפועל פ"ת: אבי פרץ, שגיב כהן, איבוס יובלדיו, איציק כהן, ליאור לנצ'ינסקי, יניב לוזון, אייל שן, יוסי רוזן, שוקי נגר, שמעון אבו-חצירה, פטי נימבה.