בשורה התחתונה:
בחלק הראשון של העונה החזיקה הקבוצה במאזן לא רע ודורגה בשולי הצמרת. לא מלהיב אך בהחלט סביר. נקודת המפנה הגיעה עם הפסד בגביע מול בית"ר באר-שבע, שאחריו התפרקה הקבוצה לחלוטין ורשמה סדרה מבישה של הפסדים ותבוסות.
בפגרה:
למרות העונה המוצלחת של הקבוצה שנה קודם לכן, הוחלט לשחרר את המאמן ניר לוין מתפקידו, עקב אוזלת היד של הקבוצה מול המובילות מכבי חיפה והפועל ת"א (אפס נקודות בשישה משחקים) וההתפרקות במחזורי הסיום שעלתה לקבוצה במקום בגביע אופ"א (שתי נקודות בחמשת המשחקים האחרונים של העונה).
במקומו הובא אלי כהן, שפוטר ממכבי חיפה לקראת סיום העונה הקודמת, ואיתו הגיעו גם אהוד כחילה, גולן דרעי, אייל בן-עמי, אלביס ברייקוביץ' ואנש דמירוביץ'. האבידה הגדולה ביותר היתה מנור חסן, שנמכר למכבי חיפה בסכום שיא של כ-600 אלף דולר, וכמו כן שוחררו גם איוואן בולאט ודניאל בוגדאן.
לפני הגביע:
העניינים, כך הסתבר במהרה, לא ממש התחברו. הקבוצה פתחה את העונה עם שלושה הפסדים רצופים, מול בית"ר י-ם בטדי, בדרבי ובראשל"צ, ובכולם הפועל ספגה כרטיסים אדומים.
משחק ההתאוששות היה ניצחון ביתי מול מכבי ת"א במחזור הרביעי, 1:3, שהיה גם מפגש עם ניר לוין, לו זה היה משחק בכורה בקבוצתו החדשה לאחר שעזב את צפרירים חולון והחליף את שלמה שרף. יכולת משופרת מאותו שלב הביאה לתוצאות חיוביות ובשבעת המשחקים שלאחר הפתיחה הרעה הושגו 17 נקודות מתוך 21 אפשריות כאשר בולטים במיוחד ניצחון 0:3 קליל בנתניה ו-2:2 מול הפועל ת"א בבלומפילד לאחר פיגור 2:0 במשחק מוזר ומרתק שהתאפיין בשליטה מוחלטת של התל-אביבים במחצית הראשונה ושל הפועל בשנייה.
המשחק במחזור ה-11 מול מכבי חיפה בבית נראה כמו הזדמנות מצוינת להיצמד אל הצמרת הגבוהה, אבל הפסד 3:1 הבהיר שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. תיקו 2:2 מול בית"ר י-ם הותיר את הקבוצה מרוחקת מן הפסגה ובמחזור הבא גם הגיע הפסד כאוב בדרבי, 3:2 משערים בדקות ה-77 וה-92. המחזורים שלאחר מכן הניבו תוצאות תיקו מול התל-אביביות וראשל"צ, ניצחונות על נתניה, צפרירים חולון ובני יהודה (הניצחון על האחרונה בתוצאה של 1:5) והפסד חוץ להפועל חיפה.
המפגש הביתי מול אשדוד במחזור ה-21 נרשם כמתסכל באופן מיוחד – במחצית הובילה הפועל 1:3 ואשדוד נותרה בעשרה שחקנים לאחר ששוערה הורחק. המשחק נראה גמור לחלוטין והתוצאה נשמרה עד לדקה ה-88 אולם אז השוו האשדודים בשני שערי בזק שהותירו את הקהל המום.
גם שבוע לאחר מכן, מול מכבי חיפה בחוץ, נרשמה טראומה קלה – בדקה ה-88, במצב של 1:1, ניצב מוטי קקון לבדו מול שוער חיפה ובעט מעל השער. עוד לפני שהאוהדים והקבוצה הספיקו להתאושש מההחמצה חדר יוסי בניון אל הרחבה והכניע את רפי כהן. המשחק הסתיים בסופו של דבר בהפסד 3:2.
שני המשחקים הבאים היוו פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה בשני המשחקים האחרונים – ראשית כל בניצחון ראשון אי פעם על בית"ר י-ם בטדי, 0:1 מפנדל של מוטי קקון, ולאחר מכן 1:2 דרמטי בדרבי לאחר שמכבי פ"ת הובילה 0:1 עד לדקה ה-80 ואלביס ברייקוביץ' הבקיע את שער הניצחון, שערו היחיד בקבוצה, כשדחק את הכדור פנימה לאחר ערבובייה ברחבה בזמן הפציעות.
בארבעת המשחקים שלאחר מכן הציגה הפועל יכולת סבירה וצברה שבע נקודות (כאשר ההפסד היחיד היה 2:1 מול מכבי ת"א עם שני פנדלים בלתי מוצדקים לזכות התל-אביבים), אבל אז הגיע הגביע והעונה קיבלה תפנית חדה כלפי מטה.
אחרי הגביע:
הפועל הוגרלה לשחק מול בית"ר באר-שבע בחוץ במסגרת סיבוב ח' של הגביע. כמה מאות אוהדים ליוו את הקבוצה וחזו במשחק אנמי שהוכרע בשער לזכות המקומיים כבר בדקה הראשונה.
לאחר מכן יצאה הודעה מטעם גורמים במועדון לפיה המאמן אלי כהן לא ימשיך בעונה הבאה. לגבי מה שקרה החל מאותו שלב נתייחס בצורה מעודנת ונאמר כי השחקנים לא בדיוק נתנו את כל מה שהיה להם במשחקים הבאים, ספק בגלל חוסר מוטיבציה שנובע מן הידיעה כי המאמן לא ימשיך בקבוצה ולא יכריע בשאלת המשך דרכם, ספק בגלל מניעים אחרים.
המספרים מדברים בעד עצמם - לאחר אותו הפסד בבאר-שבע הגיעו לא פחות משבעה הפסדים רצופים, כמעט כל אחד מהם מביך ומביש בפני עצמו, ובסה"כ שתי נקודות בעשרת המשחקים עד לסיום העונה עם מאזן שערים של 33:10. גם העובדה שדווקא בעונה זו החליטו על פלייאוף בן סיבוב אחד שהעניק חמישה משחקי "בונוס" מול קבוצות החלק העליון של הטבלה לא עזרה במיוחד. התוצאה הסופית היתה מקום שישי עם 66 שערי חובה, שיא שלילי של המועדון בכל הזמנים.
