המשחקים לפני תחילת העונה, תחת הדרכתו של המאמן-שחקן נחום סטלמך, התחילו ברגל ימין, כשהפועל זוכה בגביע ה-20 לאחר ניצחון מרשים על מכבי חיפה בגמר, 1:4, אך עם תחילת משחקי הליגה היה ברור שמשהו השתבש. לאחר שנים ארוכות בצמרת – 14 עונות מבלי לרדת מן המקום השלישי, ליתר דיוק – מצאה את עצמה הפועל בצרות עם פתיחת העונה, כשפשוט לא הצליחה לכבוש: בארבעת המחזורים הראשונים נותר טור הכיבושים של הקבוצה מיותם, והיא השיגה שתי נקודות בלבד.
שני ניצחונות רצופים, על הפועל י-ם והפועל כפ"ס, קטעו את הבצורת, אך לאחר מכן הגיעו שני הפסדים נוספים, מול הפועל ת"א והפועל בא"ש. בשני המשחקים השיגה הקבוצה ניצחון ותיקו, אבל אז הגיע רצף של לא פחות משמונה משחקים ללא ניצחון ולאחר 18 מחזורים מצאה את עצמה עם שלושה ניצחונות בלבד, כמות אשר בעונות קודמות היתה מושגת בתוך שלושה או ארבעה משחקים, או לכל היותר חמישה אם משהו היה משתבש. גם בעיית הכיבושים לא ממש נפתרה, כשלצד 7 שערים של שאול חייק, שאר הקבוצה הוסיפה 5 שערים בלבד.
התוצאות הדלות הביאו לכך שלראשונה בתולדותיה ריחפה סכנת ירידה מעל הקבוצה, כאשר היא דורגה במקום ה-12 מתוך 16 (כאשר שתי האחרונות יורדות), אך מיקום זה היה בסופו של דבר הנמוך ביותר בכל העונה. בחמשת המשחקים הבאים הצליחה הפועל לצבור מרווח בטחון מן הקו האדום כאשר דאגה להכפיל את מאזן הניצחונות הדל, כולל שתי שלישיות לרשת הכח ר"ג ובני יהודה, וגם הגדילה משמעותית את כמות הכיבושים, עם 9 שערים.
במשחקי הגביע הודחה הקבוצה כבר בשמינית הגמר לאחר הפסד למכבי חיפה, וכך סיום העונה התנהל ללא מוקדי עניין מיוחדים. נחום סטלמך, גדול שחקני הקבוצה בכל הזמנים ששימש בשנתיים האחרונות כמאמן-שחקן, היה מיועד לעבור לבני יהודה בעונה שלאחר מכן כדי למלא שם תפקיד דומה, ואת מקומו היה עתיד למלא אדמונד שמילוביץ', שכבר עמד על הקווים במחזורי הסיום.
המשחק בנתניה במחזור הסיום היה האחרון של הכוכב במדים הכחולים, ודווקא הוא נגמר בטונים צורמים, לאחר שויכוח של ויסוקר בעקבות החלטה להרחיקו הסתיים בהחלטה שרירותית של השופט להפסיק את המשחק למרות בקשת שחקני שתי הקבוצות להמשיך ולשחק עד לסיומו.
הפועל ספגה הפסד טכני וסיימה במקום התשיעי, הנמוך ביותר שלה מאז קום המדינה, לראשונה עם מאזן שלילי. נחום סטלמך עזב, ותקופה ארוכה וזוהרת הגיעה לסיומה.
