עד כלות הנשימה - דומה שאין תיאור הולם יותר למאבק חסר הפשרות שניהלו אתמול כדורגלני הפועל פתח-תקוה בבאר שבע. ומאבק האיתנים הזה, שבמחצית השניה דומה היה כי לא יספיק להם ליותר מנקודה, נשא בכל זאת פרי מלא, שאותו "קטפו" המלבסים בדקה ה-85: 1-2 לפתח-תקוה בסיום!

כדורגלני בירת הנגב, מודעים לרגישות משחקם ב"קלחת התחתית", גם משום שבעונה שחלפה נפגש כבודם לאחר הפסד ביתי של 4-0 מול חדרה בנסיות דומות, עשו השבת הרבה כדי להוכיח שהם ספורטאים למופת. הם לחמו לאורך כל המשחק, הוליכו ביתרון, והיו קרובים מאד (שני משקופים של רפי אליהו ואלי וייצמן) לשערים נוספים.
אולם בסופו של דבר ניצחה הקבוצה שהמוטיבציה (הטבעית) שלה ויעילות משחקה היו גדולים יותר - הפועל פתח-תקוה.

באר-שבע, מעודדת על-ידי קהלה, ש"שכח" מתי ניצחה קבוצתו לאחרונה בבית (ב-22 בפברואר, נגד בית"ר תל-אביב), ניצלה עד תום את התרגשות הפתיחה, שהתבטאה בעצבנות של יריביהם. ביטוי למצבי ההבקעה הרבים (עובדיה צבי נגח בדקה ה-12 למשקוף השער), נתנה באר-שבע בדקה ה-21: מאיר ברד הבחין בפירצה בהגנת היריב, ושילח דרכה את רפי אליהו מול שאול נחום. הכדורגלן הותיק, שכבר הבטיח לעצמו, לראשונה, את תואר "מלך השערים" של קבוצתו (שלום אביטן, כמו שמעון ביטון, כבר סיימו את העונה עקב "אדמת") השכין את הכדור ברגלו הימנית בפינת השער, כדי לכבוש את שערו התשיעי העונה, 0-1.

אפשר שהשער שיחרר את שחקני פתח-תקוה ממתח הפתיחה שבו היו שרויים. מכל מקום, התקפות האורחים שהסתייעו בחטיפות כדורים וב"שריפה" מירבית של אנרגיה של קשרי פתח-תקוה (עמוס ברטר ובצלאל רוזנברגר) נעשו מסוכנות ככל שהתקדמו מחוגי השעון לעבר המחצית.
היה זה שוערה שופע הבטחון של באר-שבע, מאריו זוכוביצקי, ש"דחה" את שער השיוויון בזכות שליטה מלאה בכדורי הגובה ברחבה. פעם נוספת קלט השוער (דקה 32) כדור מסוכן מרגלי רונן הילל.
אולם בדקה ה-39 נבצר גם משוער זה לסכל את תוצאות המהלך המתוכנן השייך בעיקר ל"כוכב" המשחק של פתח-תקוה אתמול - איתן בודניוק. דב רמלר, מן הבולטים בקבוצתו, פרץ במהירות לעבר שער היריב, שם הבחין במיקומו היוצא מן הכלל של בודניוק, בעל כושר הניידות. שחקן ההגנה הפתח-תקוואי שקלט את הכדור לא התקשה להכניע מ-5 מטרים את זוכוביצקי בכדור שטוח שלא ניתן לעצירה. 1-1.

עם חידוש המשחק דומה היה שבאר-שבע תחזיר לעצמה את היתרון, בזכות כמה התקפות מסוכנות, שבהן היה מעורב גם חיים פרנקו, האיש שנתן יותר מכל שחקן אחר בקבוצתו את "נשמתו" במשחק.
בדקה ה-58 כמו נעצרה נשימת הפתח-תקוואים, כאשר כדורו של וייצמן ניתז במשקוף הפנימי של השער. היחדור פנימה? תשובה שלילית לכך נתן מגן פתח-תקואי שהיה ראשון להשתחרר מהלם התדהמה ולהרחיק את הכדור.

"עידן חוסר הוודאות" במגרש, גם לנוכח "דממת אלחוט" ב"שירים ושערים" קרוב היה להתבהרות במגרש, לנוכח ההשלמה, כביכול, של שחקני שתי הקבוצות עם תוצאת המשחק. צאלח עמר (שהחליף בפתח-תקוה את יוסף) וחיים בן-שאנן ואחר כך גם יעקב כהן (שהחליפו את עובדיה צבי ואלברט קדוש) היו ה"קלפים" ששלפו מאמניהם בתקוה לשינוי התוצאה.
ובדקה ה-85, כבר היתה שמחתם של הפתח-תקוואים מושלמת: רונן הילל מצא פירצה בהגנת באר-שבע כדי לפרוץ מול מאריו זוכוביצקי. השוער הדף, אבל במקום נמצא "האיש הנכון במקום הנכון" של האורחים, דב רמלר, כדי לבעוט מקרוב פנימה. 1-2 לפתח-תקוה.

5 דקות נוספות נדרשו לשחקני אם המושבות כדי לשמוע את שריקתו הגואלת של השופט יצחק בן-יצחק, שעשה אתמול עבודה למופת במשחק הקשה.
כדורגלני פ"ת לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. "קרבן" לשמחה ספונטנית זו היה גיבור הניצחון, דב רמלר, שנמחץ בידי חבריו ונפל על פניו בצורה שרק בקושי נמנעה חבלה רצינית בשחקן. אבל הוא הין את חבריו וסלח להם...
שחקני הפועל פתח-תקוה לא עזבו את המגרש לאחר המשחק בציפיה לתוצאות האחרות. וכאשר נודע כי בית"ר ירושלים ניצחה את הפועל חיפה בתוצאה 0-1, החליט עמוס ברטר: "זהו, חיפה יורדת". כמובן, עדיין מוקדם מדי. בשבת הבאה תהיה ההתבהרות...

הפועל ב"ש: מריו זוכוביצקי; אורי בנימין, שלמה אילוז, חיים פרנקו, מיכאל קדוש (יעקב כהן); עובדיה צבי (חיים בן-שאנן), אפרים דוידי, מאיר ברד; אלי וייצמן, דני איפרגן, רפי אליהו.
הפועל פ"ת: שאול נחום; יעקב בוטבול, איתן בודניוק, מוטי בכר, צבי שיינפלד; עמוס ברטר, בצלאל רוזנברגר, ציון יוסף (צאלח עמר); יעקב קרקו, דב רמלר, רונן הלל.