גיל סבו הגיע להפועל פ"ת מהפועל נצרת-עילית בעונת 1984/85, כשהיה בן 20. עונה לפני כן, כשהפועל פ"ת שיחקה בליגה השנייה, הוא כבש שער במפגש בין שתי הקבוצות והצליח להרשים את אנשי הפועל שדאגו להחתים אותו לאחר שהקבוצה עלתה לליגה הראשונה.
כבר במשחקו השני בקבוצה, מול הפועל כפ"ס, כבש סבו שער בכורה לאחר שלקח על עצמו בעיטת פנדל שהפכה לשער ניצחון. הקהל מיהר להרעיף אהבה על השחקן הצעיר, שגילה מוטיבציה גבוהה ונכונות להילחם על כל כדור, והוא מצידו דאג להראות שטובת הקבוצה חשובה לו מטובתו האישית.
ללחימה גם היה מחיר, וסבו סבל מפציעות שליוו אותו לאורך הקריירה. בעונת 1985/86, למשל, נפצע נגד שמשון ת"א בתיקול חריף של יגאל הילל והמשיך לשחק כשרק רגל אחת מתפקדת. זה לא מנע ממנו לכבוש שער שוויון בדקה ה-85 של המשחק. את המחצית הראשונה של עונת 1986/87 הוא החמיץ בגלל קרע ברצועה האחורית, וגם עונה לאחר מכן נאלץ להיעדר בגין פציעה.
עונת 1988/89 היתה מצוינת גם מבחינת הפועל, שסיימה במקום השני, וגם מבחינת סבו, שכבש בה שער ניצחון לרשת מכבי ת"א ושער דקה מפתיחת המשחק מול הפועל ת"א. למרות זאת, בסיום העונה הוא סבל פעם נוספת מפציעה, והפעם הוחלט להיפרד ממנו. סבו לא ויתר, ולמרות שנאלץ להיעדר מהמגרשים תקופה ארוכה, חתם בבני יהודה ושיחק בשורותיה בעונת 1990/91.
בהמשך שיחק גם באיכסל, ביר אל-מכסור ובני נצרת, וסיים את הקריירה כמאמן-שחקן בהפועל משהד. לאחר הפרישה המשיך לשמור אמונים לשורשיו הצפוניים ואימן במחלקות הנוער של עמק יזרעאל ושל מגדל העמק.
בהמשך עבד גיל סבו כמנהל מחסן מזון, ובמחלקת הנוער של הפועל פ"ת. בנוסף, ולמרות כל הפציעות שליוו אותו, המשיך לשחק בקבוצת הותיקים של המועדון.
