הקונה התמים שיתפתה וירכוש את הפועל ת"א, יתפלא למצוא קילומטרז' נמוך מאוד בלוח השעונים וצמיגים בכלל לא משופשפים. שחקניו של משה סיני פשוט עמדו אתמול על המגרש ולא זזו, כאילו כל אחד סימן סביבו עיגול קטן, ולאור השמיים הבהירים לא היה סיכוי שמישהו יחצה את גבולותיו.
פ"ת לא הפריעה במיוחד, אבל מבצע נהדר של המחליף, דניאל אבס, איפס את הסיכוי הקטן שסיני יסכים להתראיין בסיום.

שורת הכוכבים בקישור של הפועל ת"א יצאה מכלל שימוש כבר בחדר ההלבשה, כאשר המטרה המוצהרת של הקבוצה היתה בונקר גדול שתכליתו נקודה ופרמיות, אבל תוצאתו היא בריחה המונית של הקהל. אפילו מכבי חיפה, שלפני שבועיים נשארה עם שמונה שחקנים נגד פ"ת, שיחקה אז פתוח יותר.

לזכותו של סיני ייאמר, לפחות, שהוא דאג לחלוקת כוחות נכונה של שחקניו בין שתי המחציות: חצי התקפה במחצית הראשונה (באדיר הפיל את שגיב אליהו ברחבה בדקה ה-23, יעקב לא שרק) וחצי נוסף אחרי ההפסקה, כשאביטן בעט מקרוב והס המזנק עשה היכרות ראשונית עם כדור המשחק.

פ"ת שיחקה ללא הפרעה, עד לקרבת הרחבה של הפועל ת"א, אבל תקפה בצורה לא נכונה. מנור חסן
ואנדריי כריסטופיק הירבו להסתבך, המגן, בני קוזושווילי, הגביה יותר מדי כדורי סרק, איתם הסתדרו בלי בעיות הבלמים גיא שרעבי ואבי אזולאי, וגם השוער שביט אלימלך, והחלוצים יניב עופרי ומוטי קקון נבלעו בתוך הרחבה הפקוקה.

אחרי כמה פעולות חכמות על רקע המשחק השקוף של חבריו, ייצר דניאל אבס גם את שער הניצחון בדקה ה-84: אבס פרץ מימין, עבר את המגן אייל בן-עמי שלח למרכז, ומנור חסן לא יכול היה הפעם להסתבך, 0-1 לפ"ת. המחליפים, שרון מימר שמסר ונסים אביטן שבעט, כמעט הצליחו לבצע את השוד הגדול של המאה (85), אבל שי הס סירב לתת את הכסף.

***

בכל ראיון שמעניק מנג'ר העונה, משה סיני, הוא דואג להדגיש את ההבדל הכספי בינו לבין מכבי ת"א או מכבי חיפה. לדבריו, עם תקציב כמו של העשירות, הפועל ת"א כבר היתה טסה בצמרת. אתמול ראו בבירור את ההבדלים בין הפועל פ"ת לחסרי הבית מת"א.
ערימת המזומנים שנתנו לסיני בתחילת העונה היתה כמעט כפולה מהחבילה שהונחה בפני ניר לוין ואלי מחפוד, אבל הפועל פ"ת היא היום מיני אימפריה ואילו הפועל ת"א היא כלום, אוויר, קבוצת קש.

0-1 קטן, ורק בדקות האחרונות, עוד אפשר לחשוב שהיה משחק צמוד, מותחן. שטויות. פ"ת, ביום בינוני, שכבה על השער של שביט אלימלך במשך 90 דקות. ומה עם השדים האדומים, הקבוצה של שנות ה-80'? בונקר, חפירות עם שקי חול. אין שיטה, אין שחקנים. מסכן אלון חזן. בעונה שעברה הוא קיבל אסיסטים מברקוביץ', היום הוא מרים קרן ורץ לנגוח. אם הוא יבקיע שער, הוא יצטרך להרים את עצמו על הכתפיים. אין לו עם מי לשחק.

תמכור, שמואל אביטל, תמכור. בגלל שאם לא תמכור את הפועל תל-אביב עכשיו, אחרי הפגרה יבוא אליך ילד עם עשרים שקל, יבקש שתארוז יפה ותביא גם עודף. מיליון שקל רוצים לתת לך, אביטל, פראיירים כאלה לא באים כל יום. תלחץ יד ותמכור. היום, אל תחכה למחר.

אתה מסתכל על היציע של אוהדי הפועל תל-אביב ורואה מאות סהרורים שנשארו מהאלפים שמילאו בעבר איצטדיונים. הצרות גמרו אותם. ילדים בני 12 מסתובבים עם שיער שיבה וקמטים. יש לי חבר, אוהד הפועל, בן 30. מסכן, הוא כבר לא יכול ללכת למשחקים. עם ההליכון קשה לו להסתובב.

אם הפועל ת"א היא מתכון בדוק לדיכאון, הפועל פ"ת היא התקווה. צעירים, טריים ישר ממחלקת הנוער. כשהפועל ת"א ערכה אתמול חילוף, המצב רק החמיר. כשלוין הרים מהספסל את דניאל אבס, כישרון בן 19, בא השינוי. אבס עוד יהיה שחקן גדול, תזכרו.

הפועל פ"ת כנראה לא תזכה העונה באליפות, ואילו הפועל ת"א לא תרד ליגה. היא בסוף תיתן את הפיניש שלה ותקיף את המגרש עם דגל ישראל אחרי שתסיים במקום השמיני. מה שהכי יכול להדאיג אוהד הפועל ת"א, בפתיחת השנה החדשה, זה העתיד. לדמיין שבתחילת שנת 2000 הוא יקרא בעיתון שהמו"מ על מכירת הקבוצה מתקדם, ושסיני מקווה ששלום תקוה יהיה כשיר לשבת.