בניגוד לרוב שחקני הכדורגל בליגות הגבוהות, כף רגלו של ראובן יפת, יליד תימן שעלה בגיל חצי שנה לארץ, מעולם לא דרכה בקבוצות הילדים והנערים של מחלקת נוער כלשהי. יפת, שגדל בת"א, שיחק אך ורק בשכונה עד לסיום שירותו הצבאי.
שבועיים לפני שהשתחרר, הוא זכה בגביע הרמטכ"ל עם נבחרת פיקוד הדרכה, שם שיחק גם נחום סטלמך, והצטיין במדיה. לאחר מכן עטו עליו מספר קבוצות שרצו לראות אותו בשורותיהן, כשכולם מתפלאים על כך שעד היום לא שיחק באופן מסודר באף קבוצה, והוא בדק כמה אופציות אך אף אחת מהן לא הסתדרה.
יעקב קרלינסקי, חבר שהיה שחקן בקבוצת הנוער של הפועל פ"ת ולאחר מכן אימן בקבוצות הנערים של המועדון, שיכנע אותו להגיע לאימון הקבוצה. שם הוא פגש את צחי נהרי, איתו התיידד בגביע הרמטכ"ל, ושניהם חתמו בקבוצה ולא התחרטו על כך.
יפת החל לשחק בהרכב הקבוצה בתזמון מושלם - המחזורים האחרונים של עונת 1955, אותה סיימה הפועל ברצף של חמישה ניצחונות אשר הבטיחו זכייה היסטורית באליפות. לאחר מכן הגיע הפסד בגמר גביע המדינה מול מכבי ת"א, אך הפיצוי הגיע כעבור שנתיים, כאשר הפועל ניצחה בגמר את מכבי יפו ורשמה לזכותה גם גביע ראשון.
בהמשך הגיע רצף האליפויות המפורסם, שהחל בעונת 1958/59 ונמשך עד ל-1962/63, וראובן יפת לקח חלק מרכזי בכולן. הוא היה אחד השחקנים הבטוחים ביותר בהרכב, ולראייה הנתון המרשים הבא - מתוך 110 משחקי ליגה ששוחקו בעונות אלו, יפת פתח בהרכב 103 פעמים, שני רק ליעקב ויסוקר בקטגורית ההתמדה.
לאחר עונת 1963/64, בה פיספסה הפועל הזדמנות לזכייה באליפות נוספת, הוא עבר להפועל נחליאל מליגה ב', אז הליגה השנייה, שם שימש כמאמן-שחקן. בהמשך עבר למכבי בת-ים כמאמן, אך שם נתקל בבעיות קלות - באחד ממשחקי הקבוצה, הבחין בשחקן המוביל של הקבוצה מקבל מאוהד סיגריה בוערת ולוקח כמה שאכטות תוך כדי ריצה. הוא הזהיר אותו אך זה קרה פעם נוספת, ובתגובה החליט להוציא אותו מההרכב.
במשחק הראשון בלעדיו הקבוצה ניצחה, אך לאחר שבמשחק השני היא הפסידה הגיעו אליו חברי הנהלה שדאגו להבהיר לו שלא מתעסקים עם השחקן הבכיר ונתנו לו להסיק את המסקנות.
בשלב זה החליט לפרוש מאימון, והמשיך בעבודה שקיבל כששיחק בהפועל כטכנאי בחברת טלפונים עד שיצא לפנסיה.
באפריל 2025, בגיל 90, הלך יפת לעולמו.
קישורים:
ויקיפדיה (נפתח בכרטיסייה חדשה) - ראובן יפת
וואלה (נפתח בכרטיסייה חדשה) - ראיון עם ראובן יפת, מאי 2024
