תפסיקו לחגוג, חברים. אוי ואבוי לכם אם ביום רביעי תעשו עוד 2:3 שכזה מול פיינורד.
לשם השעשוע שלנו והאימה שלכם, בואו נעלה לרגע חיזיון בלהה חביב, לפיו פ"ת עולה בעוד שלושה ימים לגומלין מול ההולנדים. בסון תוקע להם את הראשון, לוין את השני ואבו-קישק במיספרת מ־30 מ' מחסל את דה חוי ועושה 0:3. אלא שפתאום באים מטחור ובלינקר, שעוברים את ההגנה בלי וינקר, ומורידים ל-3:2.
לפ"ת לא תספיק תוצאה כזאת, כדי לפגוש אולי את פארמה בסיבוב הבא, אבל אתמול, מול אחת הטובות בליגה, היא הציגה בפנינו לא שתי מחציות ושתי קבוצות, אלא ארבעה רבעים ושמונה קבוצות. משונים לאללה.
כמובן שמי שהיה מספר לנו לפני, שפ"ת תוביל 0:3 בדקה ה־56 מול נבחרת רשות שדות התעופה (רביבו התותח, אלון מזרחי האווירון ואוטאצ'י האפאצ'י), היה נשלח דחוף לקחת מספר בקופת חולים.
גד סולמי ודוד טסה חייבים להאכיל את יניב שרעבי, אם הם רוצים לגדל מגן ימני. משקלו הסגולי מעיד עליו שהוא חי עד היום על קורנפלקס, וזה בוודאי לא מספיק מול מני בסון ונועם קייסי השור.
בני-יהודה איכזבה קשות. ההגנה הצעירה שלה הירבתה לשגות, והתקשתה מול קקון ובסון, שהילכו עליה אימים מהפתיחה. פציעתו המוקדמת של אנדריי באל (5) שיבשה כנראה את התוכניות, ואם על הנייר היה לקישור שלה יתרון על זה של פ"ת, במציאות היה אפשר לעשות מאותו נייר - טייארה.
יוסי שושני, פעם ראשונה מול חבריו, התרגש עד כדי כך מהפרחים שקיבל, שרץ איתם כמו בן ג'ונסון עם הדגל אחרי ה־100 מ' השיקרי שלו, והשליך אותם ליציע הריק. ליוסי היו כבר משחקים טובים יותר בחיים, וכך התבזבזה האיכות של בני-יהודה במרכז, ונותרה עם הברקות סרק של רביבו.
היציעים התעוררו פעם ראשונה בדקה ה־18. קווושוילי הרים כדור מימין. קקון נותר לבדו עם הכדור, אלא שהוא התבלבל מעט, הכדור פגע בעקבו והוסט לעוז אליה, שירה מ־16 מ', כדור שטוח, שעשה דרכו לפינה הרחוקה, 0:1 לפ"ת. רק 7 דקות חלפו, והדגלים הכתומים שעוד התנופפו ברוח, ירדו מראש התורן.
אליה, שהיה מעולה באותן דקות, שלח כדור עומק לקקון, שבפאלש שלח הלאה למני בסון. למני, עם פגיעה בכליה, לא היו בעיות של מוסר כליות. הוא נגח מול שער ריק פנימה, 0:2. היה מי שראה אופסייד.
הקהל של מכבי החל להגיע לקראת ההצגה השנייה, ונזכר פתאום בשנואת נפשו בעונה שעברה. מבחינתם, הכל נשאר אותו דבר. אפילו עופרה איוניר. לפני שנה שרו עליה, כי היא היתה בני-יהודה. אתמול, בגלל שהיום היא במועדון של אינצ'י, אליהו בניש ולוונטל - פ"ת זכתה מההפקר. עידוד כזה לא היה לה בימים של רצאבי וחלדי.
הגנת פ"ת אותתה לכולם כי לא לעולם חוסן, ובסידרת לופטים מרשימה החזירה את המתח הבריא והנדרש. אלא שלמזלה היה לה את ידידי המחלקה, קקון ובסון. דקה 56, 0:3 לפ"ת. מקביל לבדיחה גרועה מבזוקה. יוסי לוי הרים כדור-קרן, קקון המשיך על קו הרוחב, ובסון עשה דאנק. 34 הדקות האחרונות, שבכל ליגה מסודרת היו הופכות ל"גארבג' טיים", הפכו לסיוט מבחינתה של פ"ת.
קווושוילי איחר לסגור את שף ניקולאי קודריצקי, וזה תהב את אפו וראשו, וסיים (65) את הגבהתו של סהר מזרחי בנגיחה טובה לפינה הנמוכה, 3:1.
פ"ת לקתה בהלם קרב ואחד מחייליה, עוזי אוחיון, איבד את שלוותו, ותוך שניות גם את מקומו במגרש. פ"ת היתה ראויה למחיאות כפיים על השעה הראשונה, אבל עוזי העדיף למחוא כפיים לבן המו, ונשלח החוצה (68). בני-יהודה, שעד אז שאבה אבק, שאבה עידוד מיתרונה המספרי, וכמעט שסגרה את הפער.
3 דקות חלפו. אלפיה חדר לרחבה ובסיבוב מהיר ירה מצויין פנימה, 3:2. פיברניק נעמד וכמוהו אמציה, איש איש וסיבותיו שלו. הקהל של מכבי תמך במוכי הגורל הנדכאים (פ"ת), ושרק בוז לבן-חמו, ששלף צהובים בקצב נפילת הפגזים בבוסניה הרצגובינה.
10 דקות לסוף ירדה השכינה ממעל, ואמרה עד כאן. קודריצקי בעט בסיבוב כדור מדהים, מ־12 מ', רפי כהן כבר נכנע, ופ"ת ביקשה את נפשה למות. אלא שהשיגור המהמם נבלם במשקוף, נחת לפני קו השער ואלפיה עוד בעט החוצה.
