200 אוהדים של הפועל פ"ת עמדו ושאגו: "הו הא מה קרה, פיינורד אכלה אותה". עשרות הולנדים המומים כבר קמו ונבלעו בשערי היציאה. על לוח התוצאות ראינו את התוצאה המדהימה - 0:0, והסבלנות נגמרה.
90 הדקות כמעט חלפו להן, ופיינורד רוטרדאם הגדולה, אלופת אירופה ב-1970, לא הצליחה לתת גול למחזיקת גביע הטוטו לשנת 1991. כל איצטדיון "דה קויפ" כבר היה בקריזה נוראית. הקהל המטורף של פיינורד שאג "יהודים הביתה".
רק סיבוב אחד של מחוג השניות הפריד בין פ"ת לסנסציה אמיתית, או לפחות חצי סנסצציה, כי עדיין יש חלק שני להתמודדות הזו. ואז זה בא. יוזף קיפריץ' ניצל שנייה אחת של חלום בהגנת פ"ת, שציפתה אולי לנבדל. הוא דהר לבדו מול רפי כהן וירה מ-8 מ' לרשת הגבוהה. לרפי לא היה סיכוי. רק 0:1 מסכן, והר געש שלם התפרץ.
פיינורד ניצחה 0:1 את הפועל מלאבס משער שהובקע 3 דקות לפני השריקה האחרונה, והפנים של מחפוד ולוין נראו חיוורות, כאילו תקעו להם עשירייה.
קודם לכן, לפני שנפתח המשחק, בירך הכרוז בעברית: "ברוכים הבאים במקומותינו". הישראלים ביציע ניצלו דממת פתע ביציעים, ובאיצטדיון כולו נשמעה הקריאה: "אל אל הפועל".
הפתיחה היתה מפחידה. הקהל המשוגע דחף את ההולנדים לגלי התקפות, שאיימו למוטט את הגנתו של רפי כהן. כשהתפזר עשן נורות התאורה האדומות, שהושלכו מהיציעים, ראינו אותם צמדים צמדים: בהג'ת עודה על קיפריץ', אדורם קייסי על טאומנט, קוזו על בלינקר ועוזי אוחיון על ויטחסה. 7 הדקות הראשונות היו מה שנקרא בשכונה "עירבוביה ברחבה". 21 איש שיחקו שם סטנגה.
בדקה ה-4 הרים ארנולד שחולטן מימין. רפי כהן, שהיה נפלא בהמשך, עוד היה קר וחיכה, ופרייזר נגח החוצה. 2 דקות אחר-כך הלמה פיינורד שוב, אלא שרפי הציל שער בטוח של מטחוד. פרייזר השאיר למטחוד כדור באמצע, והוא ירה פצצה מ-16 מ' שנהדפה יפה.
מאמנה של פ"ת, יאן פיברניק, דיבר על 20 הדקות הראשונות כקריטיות. הן חלפו מבלי להותיר פגיעות מיוחדות, ורחש עצבני עבר באוויר. פ"ת עברה למתפרצת בדקה ה-13, אלא שקקון לא ניצל את מסירתו של מחפוד. ג'ון דה-וולף נמרח על קקון, מוטי כמעט נכנס באדמה. 100 איש צרחו "הפועל הפועל", והאיצטדיון דמם. פ"ת שלטה ללא עוררין חצי דקה שלמה. ההייתי או חלמתי חלום?
פיינורד פתחה עם שלושה חלוצים - טאומנט, בלינקר וקיפריץ'. שני הראשונים, דומים במראה, החליפו מקומות, אבל לא עשו רושם מיוחד. כשסימני ייאוש נראו על פניהן של יאנסן, ואן הנחן ומאייר (רק דה-יונג וסורביר חסרים לנו...), נכנס חלוץ רביעי, אוביקו, במקום שחלוטן הקשר.
ההגנה ההולנדית שיחקה קדימה, ופ"ת נכנסה לנבדל 17 פעמים, מול אחת של פיינורד. בדקה ה-26 איחר אולראן לסגור, ופרייזר, הטוב בפיינורד, טיווח. בנס זה הלך החוצה. עוד דקה עברה, וקיפריץ' שלח כדור עומק לפרייזר, אלא שהוא נבלם ברגע האחרון ע"י נועם קייסי.
הסתכלנו על השעון וראינו דקה 45. הבוז בירידה להפסקה הגיע עד אמסטרדם.
3 דקות במחצית השנייה, וצהוב לקקון על בעיטה סתמית שמבזבזת זמן. מהיציע שומעים בבירור: "השופט בן זונה". אבל השופט קסלר מלוקסמבורג, שסבתו אולי יהודיה, היה דווקא חביב ונחמד, ולא נכנע לזעם ההולנדי.
אחרי שעה של משחק, פיינורד בלחץ. פתאום, 20 דקות לסוף, מתפרצת מדהימה של פ"ת. אולראן שלח את לוין, וניר דהר לבדו משמאל לעברו של השוער דה-חוי. רעידת אדמה 12 בסולם ריכטר? 0:1 לפ"ת? ניר הבקיע בחייו, יותר מאשר החמיץ ממצב כזה. אבל הוא בעט לידי השוער מ-10 מ'. ואן הנחן כמעט שווק.
דה-וולף בחן תרגיל באיגרוף תאילנדי על קוזו, וזכה לצהוב. מחפוד סחט קרן, ופיינורד נראתה כמי שמחפשת לצאת בשלום מ"דה-קויפ". סתם צחקנו.
2 דקות אחר-כך ירה טאומנט לקורה מ-3 מטר. אדורם קייסי נפצע, ורפי כהן בעט את הכדור החוצה. ההולנדים לא החזירו את הכדור, והלעג שראינו ביציעים בדקות הפתיחה, הפך להלם.
אבל אז בא קיפריץ' וניפץ חלום. מי שדיבר על 0:7 לא יודע עם מי יש לו עסק. אנחנו מדברים על אנשי הפלדה מקרית-אריה.
