עונת הכדורגל הראשונה אחרי קום המדינה נפתחה בצורה רעה מאד עבור הפועל פ"ת. אחרי תיקו מאופס במחזור הראשון מול הפועל חיפה, הגיעה תבוסה ביתית מול הפועל ת"א (5:1) ושבוע לאחר מכן תבוסה נוספת, מול בית"ר ת"א (7:0), שגם אחרי יותר מחצי מאה נותרה התבוסה הגבוהה ביותר של הפועל בכל הזמנים.
גם המחזור הרביעי לא האיר לקבוצה פנים - יתרון 0:2 במחצית הדרבי, מצמד שערים של עמיחי שוהם, הפך להפסד 3:2 בסיום.
ההתאוששות הגיעה במחזור הבא, ודווקא מול מכבי ת"א, שדרסה את הליגה בעונה זו וניצחה ב-21 מתוך 24 משחקי ליגה. שער חמש דקות לסיום הביא ניצחון חשוב, ולאחר מכן ניצחה הפועל גם את שני המשחקים הבאים, מול מכבי רחובות והפועל ר"ג.
למשחק במחזור ה-8, מול מכבי חיפה בחוץ, הפועל לא התייצבה משום מה, וספגה הפסד טכני. קצת חבל, כי על סמך התוצאות היא כנראה היתה בכושר מצוין. ששת המשחקים הבאים הסתיימו בניצחונות משכנעים, בהם כבשה הפועל לא פחות מ-32 שערים, כולל שביעייה לרשת הפועל ראשל"צ ועשירייה לרשת מכבי נס-ציונה.
הרצף נקטע בתיקו מאופס מול הפועל ת"א במחזור ה-15, אבל אחריו הושגו חמישה ניצחונות רצופים (שניים מהם בדקות הסיום מול החיפאיות ובאחד אחר יצאה מכבי נתניה עם תשעה כדורים ברשת). אם נתעלם מן המשחק שלא שוחק מול מכבי חיפה, נגלה כאן רצף מדהים - ב-15 משחקים ניצחה הפועל ב-14, וסיימה את המשחק הנוסף בתיקו.
למרות הרצף המרשים, לא היה ביכולתה של הפועל לאיים על הפסגה, עקב פתיחת העונה הגרועה והניצחונות הבלתי פוסקים של מכבי ת"א, אבל המקום השלישי, מאחורי שתי התל-אביביות הבכירות, נכבש בצדק.
במחזור ה-21 קיבלה הפועל הזדמנות מצוינת לנקום במכבי על ההפסד הדרמטי בסיבוב הראשון, אבל יעקב ויסוקר ואשר זליקוביץ' החמיצו שני פנדלים והמשחק הסתיים ב-1:1.
בשני המשחקים האחרונים נרשמו הפסדים בדקות האחרונות מול מכבי ובית"ר ת"א, מה שהוביל לאובדן המקום השלישי, אבל גם המקום הרביעי בהחלט היווה הישג מכובד למדי.
