ראובן עטר גדל במכבי חיפה ושיחק בשורותיה החל מעונת 1986/87 ועד לעונת 1993/94, כשבתקופה זו הוביל אותה לשלוש אליפויות (שתיים מהן עם הפועל פ"ת כסגנית) ושני גביעים (אחד מהם על חשבון הפועל) ושיחק בנבחרת, כשהוא גם מבקיע שער ניצחון במשחק הסנסציוני בו גברה נבחרת ישראל על צרפת בפארק דה-פראנס.
בעונת 1994/95 נמכר להפועל חיפה בסכום שיא של 735 אלף דולר, ושיחק בשורותיה במשך שנתיים וחצי לפני שבאמצע עונת 1996/97 הושאל חזרה למכבי חיפה. הוא שב להפועל חיפה בעונה שלאחר מכן, ובאמצע העונה עבר לבית"ר י-ם, שם זכה לקבלת פנים מפוארת אך לרוע מזלו נפצע והושבת כבר במשחקו הראשון.
עם תחילת עונת 1998/99, אחרי הפסד להפועל י-ם במחזור הפתיחה, הוחלט לחזק את הקבוצה וראובן עטר נחת, לשמחת האוהדים, בהפועל פ"ת. באופן טבעי הוא לא היה בשיא כושרו, אחרי הפציעה שעבר, אבל הכשרון הרב שלו כיפר על כך.
הוא כבש צמד בניצחון 0:7 על בית-שאן, ובמשחק מול הפועל כפ"ס הוסיף, דקה לסיום, שער נוסף שהיה שערו ה-100 בליגה. השער הובקע בבעיטה חלשה שעברה בין רגליו של השוער שגיא שטראוס, ועטר המשועשע כינה אותו בראיון שאחרי המשחק "הדרד´לה של המאה".
עד סיום העונה הוסיף עטר שערים בבעיטה חופשית מול הפועל י-ם ומזווית קשה מול מכבי ת"א, לצד ארבעה בישולים, ובעונה שלאחר מכן עזב והספיק לשחק בשתי החיפאיות ובבית"ר י-ם.
לאחר מכן בילה שנתיים נוספות במכבי חיפה, עוד עונה במכבי נתניה, ואז פרש בגין פציעה. הוא נשאר במכבי נתניה על תקן עוזר מאמן, קודם לעמדת המאמן באמצע עונת 2003/04, והמשיך בתפקיד עד לעונת 2006/07, אז מונה למאמן מכבי הרצליה. בהמשך אימן גם את מכבי נתניה ובית"ר י-ם.
